אם בני גנץ יהפוך לראש ממשלה ואם יצליח גם להחזיק בתפקיד, הוא ישבור שני שיאים שטרם נראו בתולדות מדינת ישראל ואולי גם בדברי ימי העולם הדמוקרטי. הראשון – המהירות שבה אדם הופך לראש ממשלה מאז שנכנס לזירה הפוליטית, פחות משלוש שנים אחרי שהקים את מפלגת “חוסן לישראל”. והשני – מעולם לא כיהן ראש ממשלה כשמאחוריו 15 חברי כנסת בלבד, המפלגה השלישית בגודלה כיום. ולשני השיאים האלה יוכל גנץ להביט ישר בעיניים ולהגיד: הגעתי אליכם על כנפי הדבקות במשימה המרכזית שהצבתי לעצמי, והיא לשרת את עם ישראל.

כמובן שכל התסריט הזה כפוף ל"אם" אחד גדול — לסיכוי שבנימין נתניהו יעמוד במילתו בהסכם הרוטציה בין השניים. גנץ נצלב והוקע אינספור פעמים על שהפר את הבטחתו המרכזית שלא לשבת בממשלת נתניהו. במחנהו של נתניהו אין אחד שיוכיח אותו על שקרים והפרת הבטחות. פשוט, כי התרגלו שם, והתרגלנו כולנו, שזה טבעו וזו מהותו של האיש. כשזה מצליח לו הוא "קוסם", כשזה נכשל ונחשף הוא "נוכל". אבל יושר ואמינות מעולם לא היו ממאפייניו הפוליטיים.

גנץ הסכים לרסק את שמו הטוב כדי להחליף את נתניהו. אבל, יש לו הסבר שהוא מאמין בו בכל לבו — אני עושה את מה שטוב למדינה ולא מה שטוב לבני גנץ. ואם צריך לשקר בשביל ארץ ישראל, כפי שאמר פעם יצחק שמיר, אז מפרים הבטחה לבוחרים וממליכים את נתניהו על ממשלת אחדות שאני הבלם המרכזי בה. ואת המשימה הזו הוא משתדל למלא במיטב כוחותיו. והישגיו? חלקם גלויים, עיקרם מניעתיים, ביניהם אפשר למנות את ההגנה על שלטון החוק, חילוץ משרד המשפטים מאמיר אוחנה וסדרת יירוטים מוצלחת בנושאים כטיפולי המרה, פסקת התגברות, הסיפוח, ועדה פרלמנטרית לבחינת ניגודי העניינים של השופטים, וכמובן תירשם לזכותו סדרה של מינויים שפויים שצובעים את הממשלה בגוונים של אחריות וממלכתיות. כל מה שלא תמצא אצל המיניסטרים של נתניהו.

האם המדינה תוקיר לו תודה על הישגיו? מותר לשער שהסגנון המנהיגותי שהציע גנץ לא ממש תפס כאן. אחת העדויות לכך היא "ארץ נהדרת", נייר הלקמוס הלאומי שמתמצת את האישיות ואת התודעה הציבורית. "ארץ", כמו התקשורת שבתוכה היא חיה, הציגה את נתניהו כתחמן־על ומאחז עיניים. ואילו גנץ הוצג כשוטה ומשוטה, טירון רפה שכל שקודם הובל בידי יאיר לפיד ובהמשך בידי נתניהו. דימוי כזה, אם אכן נצרב בציבור, משמעותו ריסוק הפוטנציאל המנהיגותי ובבוא היום גם מוות פוליטי.

משה גורלי

‍