האיש שקובע הכל בצמרת האיראנית כבר למעלה מ־30 שנה לא ממצמץ גם כשהמכות ממשיכות ליפול על ראשו. אובדן בן טיפוחיו האידיאולוגי קאסם סולימאני, מפקד גיס אלקודס במשמרות המהפכה, היווה לא רק מכה אישית כואבת למנהיג בן ה־81, אלא מכה תודעתית לתוכניות ההתפשטות וההתבססות האזורית של איראן מחוץ לגבולותיה. הפיצוצים המסתוריים באתרים אסטרטגיים, כולל במתקן הגרעיני בנטנז, מהווים עוד סימן לחדירות המודיעינית שקיימת באיראן.

אבל למרות זאת, ולמרות הלחץ האדיר שנוצר על המשק האיראני כתוצאה ממשבר הקורונה והסנקציות, רוח המפקד של ח'מינאי אינה מבשרת על כל נכונות לפשרה או להתמתנות, אפילו טקטית. להפך, האיראנים אינם נרתעים מלהשיב מלחמת סייבר לישראל. גם בשאר זירות העימות עם ישראל, בסוריה, בלבנון וברצועת עזה, הם מראים נחישות והמשך כוונות להעמקת התבססות. חוסר הנכונות להתפשר ולהיכנס למו"מ עם וושינגטון הוא חלק מהתפישה של ח'מינאי כי יש בשלב זה "לשחק על זמן" ולהמתין לתוצאות הבחירות בארצות הברית, כדי לגבש את הצעד הבא.

להמתנה הזו יש מחיר כלכלי אדיר, שאותו משלמים בעיקר האיראנים הפשוטים, הנאנקים תחת תנאי המחיה הבלתי נסבלים. כ־4 מיליון איראנים צפויים לאבד את מקום עבודתם עד סוף השנה בגלל המצב הכלכלי שהורע עקב התפשטות נגיף הקורונה ואזלת ידן או אדישותן של הרשויות. הירידה ביצוא הנפט, סגירת מפעלים והאטת הפעילות הכלכלית צפויים להוביל את המשק האיראני לסגור את השנה בצמיחה שלילית של 11%. האינפלציה בשוק האיראני משתוללת, ומוצרי היסוד התייקרו בעשרות אחוזים במהלך החודשים האחרונים. זו הסיבה שהתסיסה החברתית באיראן, כולל שביתות פועלים, אינה פוסקת, ומתרחשת על בסיס יומי, אם גם על אש קטנה. מצב זה של תסיסה בעצימות נמוכה יאפשר לח'מינאי, ולמעגל הקרוב המקיף אותו, להמשיך להזרים משאבים למשמרות המהפכה, לפרויקטי הגרעין והטילים וכן למיליציות בסוריה, בעיראק, בתימן ובלבנון.

דורון פסקין

‍