במאי האחרון הצליח מנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי לעשות משהו שכל הפוליטיקאים הרפובליקאים, מספר ניכר ממנכ"לי החברות הגדולות וחלקים נרחבים בתקשורת בארה"ב לא הצליחו לעשות במשך כארבע שנים: לגדל חוט שדרה. רך, עדין, נוטה להתפרק, אולי זמני, אבל חוט שדרה בכל זאת. אחרי כחצי עשור שבו ניצל טראמפ את טוויטר להפצת שקרים, לגזענות, לשנאה ולבורות, נזכרו ברשת החברתית שלא חייבים להתרפס בפני טראמפ למרות כל התעבורה שהוא מביא ואפשר לעשות מעשה: לצרף אזהרה לציוץ של הנשיא, שלפיה הוא דורש בדיקה עובדתית.

זו לא היתה הפעם האחרונה שטוויטר הרימה ראש מול טראמפ. כמה ימים לאחר מכן היא הוסיפה לציוץ אחר אזהרה שהוא מעודד אלימות; חודש מאוחר יותר הוסיפה תגית "תוכן מניפולטיבי" לציוץ נוסף; ובאוגוסט השעתה זמנית את חשבון הטוויטר של קמפיין טראמפ לאחר שהפיץ אמירות מטעות סביב מגפת הקורונה.

המהלכים של טוויטר הובילו לשינוי רחב יותר: פייסבוק נכנעה ללחץ ציבורי ונאלצה גם לסמן סטטוסים בעייתיים של הנשיא, רדיט סגרה את הערוץ הרעיל אך הפופולרי The_Donald ושירות הסטרימינג טוויץ' של אמזון השעה את חשבונו של טראמפ. ואולם, התגובה החריפה ביותר הגיעה דווקא מהנשיא עצמו, שחתם בתגובה על צו נשיאותי ששולל לכאורה מרשתות חברתיות הגנה מפני תביעות. זה היה אקט הצהרתי בלבד, שכן ככל הנראה אין לצו נשיאותי כוח לבטל הגנה זו.

אם דורסי ישכיל וירצה לרכוב על הגל הזה, הוא יכול אפילו להפוך את טוויטר למקום שנעים לשהות בו.

עומר כביר

‍