בשנה החולפת נרשמה פריחה בבורסה בתחום החשמל ה"ירוק". מדובר בתפנית של 180 מעלות לעומת אווירת הנכאים ששררה בתחום לפני כשמונה שנים, אז גופים מצאו את עצמם מבלים יותר זמן במאבקי בירוקרטיה מול משרדי הממשלה ופחות בהתקנת פאנלים קרקעיים או מתקני רוח. החרפה הזו נתנה אותות בשטח, ורק כ־8% מהחשמל "הירוק" בישראל מקורו באנרגיות מתחדשות.

אבל את מה שלא עשתה הרגולציה עשתה בסופו דבר השמש, עם המון עזרה סינית: הענק מהמזרח הוריד את עלויות הייצור של המתקנים ב־90%, ומשברי האקלים שכנעו ממשלות שעדיף לזהם את הסביבה כמה שפחות. שתיים מהחברות היותר בולטות שניצלו את הפריחה הן אנלייט בניהולו של גלעד יעבץ ואנרג'יקס בניהולו של אסא לווינגר. שני הגופים השכילו לזהות את הכיוון שהעולם והממשלה בישראל צועדות אליו, והשקעות העתק בייצור חשמל מהשמש התרחבו גם למיזמי רוח ברמת הגולן, ואף חצו בחלק מהמקרים את גבולות המדינה להשקעות במדינות שונות באירופה ובארה"ב.

מבחינת אנלייט ואנרג'יקס, הפריחה הירוקה בתחום ייצור החשמל היא רק ניצני מהפכה שתוביל אותנו בתוך עשור להישענות על השמש ועל הרוח ופחות על גז טבעי ודלקים אחרים. היכולת לאגור חשמל בסוללות או באמצעים אחרים תאפשר למתקני האנרגיה שלהם לייצר חשמל גם בשעות הלילה או בחורף, בדיוק מתי שהשמש הולכת לישון. הקמת שדות סולארים וחוות רוח גדולות, שמשלבות אגירת חשמל, כבר תאפשר למדינה לוותר על הקמת תחנות כוח קונבנציונליות, ועד לרמה שבתוך כמה עשרות שנים הנוף של הארובות ליד חדרה יהיה פולקלור, או סוג של זיכרון של מבוגרים שמספרים עליו בנוסטלגיה בערבי יום העצמאות.

ליאור גוטמן

‍