התמונות שהגיעו מפקיסטן בימי הקיץ קורעות לב. אנשים מדדים ברחובות ערים שלמות מוצפות מים, תוצאה של שיטפונות קטלניים שנגרמו מגשמי מונסון חזקים במיוחד; או הורים נושאים את ילדיהם הקטנים בניסיון למצוא מפלט ביבשה. נכון לסוף אוגוסט, כ־1,100 אנשים נספו בשיטפונות, והנזקים מוערכים ב־10 מיליארד דולר. שרת שינוי האקלים של פקיסטן, שרי ריהמן, כינתה את האירוע המתגלגל "אסון הומניטרי אקלימי בממדים אפיים".

אלו תמונות מההווה שלנו, ולא רק הן. אלו המראות שליוו את הקיץ האחרון: גלי חום ושריפות ענק באירופה, בארצות הברית ובסין; בצורות ממושכות באזורים נרחבים בעולם, שבאירופה בפרט גרמו להתייבשות חסרת תקדים בעידן המודרני של אגמים ונהרות. במקביל, התמוססות קרחונים גורמת לעלייה ממושכת ועקבית במפלס פני הים, ומקומות שהיו פעם יבשים — למשל החוף הצפוני של האי ג'אווה — נמצאים באופן קבוע מתחת למים. בשנים הקרובות יצטרפו אליהם עוד.

שינוי האקלים, או משבר האקלים אם לדייק (ויש שאף יאמרו מצב החירום האקלימי), שרק לפני כמה שנים היה רעיון תיאורטי, הפך בחצי העשור האחרון, מהר יותר מכפי שמדענים חזו, לנוכחות מוחשית בחיינו. זהו אירוע שמלווה אותנו בכל פעם שאנחנו פותחים טלוויזיה, גולשים לאתר חדשות או סתם יוצאים מהבית. מבין 100 המדורגים בגיליון זה, משבר האקלים הוא הגורם שמשפיע ביותר על חיינו. והשפעתו רק צפויה להוסיף ולגדול.

חלק מאיתנו כבר התרגלו למראות איתני הטבע המשתוללים כתוצאה מההתחממות הגלובלית, אבל נראה שהשנה הנוכחית היתה שונה. המשבר כבר אינו משהו שקורה במדינה רחוקה, נטולת תשתיות, אלא מגיע לכל אחד ואחת מאיתנו. הפגיעה הקשה שלו, שמתבטאת בין היתר בשינויים החלים בגידולים הגלובליים, מאיימת להפוך את חיינו על פיהם.

אוכלים פחות

המשבר מוביל לכך שעונות הגידול מתחילות מוקדם יותר, והטמפרטורה במהלכן חמה יותר. שינוי זה בתורו גורם לצמיחת אוכלוסיית המזיקים, שפוגמים בתפוקה של יבולים רבים. אביב מוקדם גורם ליבולים לגדול לפני שיש באדמה די מים וחומרי תזונה, מה שעלול למחוק יבולים. במקביל, שריפות טבע ענקיות, שהתגברו מאוד בשנתיים האחרונות, מכלות שטחי גידול חקלאיים רחבים: כך, למשל, בצורות ועלייה בטמפרטורות צפויות להוביל לירידה של 6% בתפוקת העגבניות באיטליה ובקליפורניה עד 2050.

לא רק הקטשופ עשוי להיעלם, אלא גם הצ'יפס שהתרגלנו לטבול בו. טמפרטורות גבוהות יותר פוגמות בהמרת הסוכר שבתפוח האדמה לעמילן; התוצאה הסופית היא שהצ'יפס המתקבל בטיגון הוא זהוב ופריך במרכז, אך שרוף וקשה בקצוות. צ'יפס לא אידיאלי הוא תרחיש אופטימי יחסית: עליית הטמפרטורה עלולה לפגוע בעמידותם של תפוחי האדמה למחלות, ובמקביל לסייע להתפשטותם של מיני מזיקים מסוכנים יותר, שיכולים לפגוע קשות ביבולים. סכנה אחרת היא עודף משקעים ושיטפונות: ב־2018, כמות חריגה של משקעים בוויסקונסין מנעה מחקלאים לאסוף את תפוחי האדמה מהשדות במשך שבועות ממושכים; רק באוקטובר אפשר היה לאסוף את תפוחי האדמה — אבל עד אז רוב היבול כבר הושמד בשל קרה מוקדמת.

משבר האקלים מבטיח עוד אירועי קיצון מסוג זה. גידולים נוספים שכבר הושפעו הם האורז, שבחלקים רבים באסיה תפוקתו ירדה ב־20%-10% בשל ההתחממות; והחיטה, שעד 2008 ירדה תפוקתה בעולם ב־5.5%, שיעור שצפוי להמשיך לעלות בשל הבצורת הקשה בדרום־מערב ארצות הברית.

גם תפוקת הבשר נפגעת מהמצב. לפי הערכות, ייצור קילו בשר בקר צורך כ־15.2 אלף ליטר מים ומביא לפליטה של קצת יותר מ־26 ק"ג פחמן. זה יוצא כמעט 4 ליטר מים ובערך 6.5 ק"ג פחמן לכל המבורגר (הבשר בלבד!). העלות האמיתית של המים ושל השפעת פליטות הפחמן בהליך גידול הבקר אינן משוקללות במחיר הסופי של ההמבורגר. ככל שמשבר האקלים יחריף, וככל שמדינות יחפשו דרכים לצמצום הפליטות שלהן, יגדל הסיכוי שההמבורגר יתומחר בהתאם לעלותו האמיתית. התוצאה: המבורגרים במחירים שלא יאפשרו לצרוך אותם שלוש פעמים בשבוע. אולי יותר לכיוון של פעם בחודש.

שותים פחות

לחובבי יין יש חך מעודן במיוחד, וייתכן שהם טועמים את השפעות משבר האקלים כבר עכשיו. מיני ענבי יין פופולריים במיוחד כגון שרדונה, פינו נואר, סוביניון בלאנק ומרלו נחשבים רגישים במיוחד לשינויי אקלים. עלייה בטמפרטורות והתחממות מוקדמת יותר יכולה להוביל להבשלה מהירה יותר של חלק מהזנים, באופן שיפגע בחומציות הענב ובטעמו של המוצר הסופי, היין.

ושוב, זהו עוד התרחיש הטוב יחסית. בשנה שעברה, נרשמה בצרפת אחת מתפוקות היין הדלות בהיסטוריה, אחרי שקרה אביבית עזה השמידה יבולים והובילה לקריסות של עד 30% בתפוקות המקומיות. "מדובר בקטסטרופה החקלאית הגדולה ביותר של ראשית המאה ה־21", הכריז שר החקלאות הצרפתי דאז, ז'וליאן דנורמנדי. הפעם הקודמת שבה נרשמה תפוקה דלה כל כך היה ב־1977, אבל משבר האקלים מבטיח שתכיפותם של אירועי קיצון כאלה תגבר, ואלו יופיעו לא בהפרש של 45 שנה, אלה מדי כמה שנים, ואולי אף מדי שנה. המגדלים כבר נערכים עם זנים עמידים יותר, אבל לא בטוח שהמהלך הזה יבלום את הירידה בתפוקה, ובכל מקרה הוא צפוי לשנות את טעם היין. ואם אתם מעדיפים בירה, גם לכם מחכות כמה חדשות קודרות: מחקר חדש צופה גם ירידה דרמטית באספקת הבירה (ועלייה במחיר) — תוצאה של בצורות קיצוניות ולחילופין גשמים כבדים, שפוגעים ביבול השעורה.

מה לגבי קפה? רוב הקפה בעולם מיוצר מפולי ערביקא, שאוהבים מדרונות קרירים. כבר עתה, כתוצאה ממשבר האקלים, מגדלי הקפה מעתיקים את המטעים שלהם במעלה ההרים, בחיפוש אחר אוויר קריר יותר. מחקר שהתפרסם בכתב העת "Nature" העריך שאתיופיה, ממגדלות הקפה המובילות בעולם, תאבד עד 59% משטח גידול הקפה שלה עד סוף המאה. לפי מחקר אחר, כלל השטח בעולם שמתאים לגידול קפה יצנח ב־50% עד 2050.

מייצאים פחות

המזון שייוותר ישונע באופן אחר: נמלים מרכזיים סובלים וצפויים להמשיך לסבול מהצפות משמעותיות, שיצמצמו את זמני הפעילות של הנמלים. בנוסף, חום ובצורות מובילים להתייבשות הולכת ומואצת של נהרות בארצות הברית, אירופה, אסיה והמזרח התיכון. במדינות שבהן הנהרות משמשים תשתית למשלוחים, רבות מהן באיחוד האירופי, הדבר יוביל לפגיעה בתשתיות השילוח ובעיכוב וייקור של סחורות ומוצרים.

גל חום חריג של יותר מחודשיים בסין — יותר מ־40 מעלות ב־200 ערים, כמעט יום אחר יום — הוביל באוגוסט להתייבשות הקשה ביותר שראה נהר הינגצה, ולצעדים קיצוניים עד כדי השבתת מפעלים המייצרים מכוניות עבור טסלה וטויוטה וגם מכשירי אייפון, כדי לאפשר לציבור להדליק את המזגן בבית ולצמצם את הסיכוי להפסקות חשמל ממושכות.

גם תעשיית הרכב ספגה מכה: מחוז סצ'ואן הורה על סגירת רוב המפעלים למשך שישה ימים בקיץ, בשל חום קיצוני ובצורת שגרמו למשבר חשמל. קיצוב חשמל פגע במפעלי הענק של טסלה בשנחאי, ובמפעלים שעובדים עם פולקסווגן, טויוטה וג'נרל מוטורס. באחד השבועות, 16 ספקים מקומיים של רכיבים לתעשיית הרכב לא עמדו במכסות הייצור שלהם בגלל הפסקות החשמל.

חולים יותר

משבר האקלים מביא כבר עתה להחמרה באלרגיות עונתיות, הארכת משך הופעתן והרחבת השפעתן. עלייה בטמפרטורות והגעה מוקדמת יותר של האביב מאריכים את התקופה שבה פרחים משחררים אבקנים, שבעבור אנשים רבים מהווים אלרגנים. בשנים 2010-2001, למשל, עונת האבקנים בארצות הברית החלה בממוצע שלושה ימים מוקדם יותר לעומת שנות ה־90 של המאה הקודמת, וכמות האבקנים שנמדדו באוויר זינקה ביותר מ־40%. לפי הערכות, 30% מאוכלוסיית העולם סובלת מאלרגיה עונתית, אך נתון זה צפוי לתפוח, שכן עלייה בכמות האבקנים (ואלרגנים אחרים) עלולה להוביל להתפתחות אלרגיות עונתיות גם בקרב מי שלא סבלו מהן.

באוגוסט 2000, שהיה חם במיוחד בישראל, נרשמה כאן התפרצות משמעותית של קדחת מערב הנילוס, כש־417 בני אדם נדבקו במחלה, ו־35 מהם מתו כתוצאה ממנה. מאז הפכה המחלה נוכחת קבועה בישראל, עם תנודות בהיקף ההדבקה ובמספר המתים. שורה של מחקרים מתחה קו בין התפרצויות המחלה ובין גלי חום קיצוניים, ככל הנראה מפני שהחום מסייע להתפשטותם של היתושים הנושאים את המחלה. "כולנו מתמודדים עם הטמפרטורות הגבוהות של סוף הקיץ, שהן אידיאליות ליתושים", אמרה בספטמבר ד"ר גל זגרון, מנהלת אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה. "עם התחממות האקלים, ניאלץ להתמודד גם עם יותר מפגעי מזיקים".

באופן אירוני, אותם גלי חום שמעודדים את היתושים מדכאים את עמידותם של בני האדם למחלות: חום כבד פוגע בתפקוד המערכת החיסונית, במיוחד זו של אוכלוסיות פגיעות, ומגביר את סיכויי התמותה. ולא רק מקדחת מערב הנילוס אנחנו צריכים לחשוש: מחקר שבחן 375 מחלות זיהומיות מצא ש־58% מהן כבר הוחמרו כתוצאה ממשבר האקלים, כולל אבולה, קורונה, דנגי, מלריה, טיפוס, דיזנטריה וכולירה.

מבלים פחות

זה כבר חלק מחיי הערב בכל פרבר בישראל: אנשים משכיבים את ילדיהם לישון, ואז נועלים נעלי ספורט, חובשים אוזניות, מחברים את הסמארטפון לרצועה על היד ויוצאים להליכה או לריצה קלה. אנשים עושים ספורט בשעות הערב גם כי בזמן זה הם משוחררים מעבודה או מטיפול בילדים, אבל גם כי בשעות אחרות, במיוחד בחודשי הקיץ, זה פשוט חם מדי. משבר האקלים מחשב לפגוע גם בהנאה הקטנה והפשוטה הזו: עם המשך ההתחממות, לא רק שהטמפרטורות ביום יהיו חמות יותר — גם אלו בלילה יהיו נמוכות פחות ביחס ליום. הדבר נכון במיוחד באזורים אורבניים, שבהם בניינים, כבישים ומדרכות שספגו חום במהלך היום משחררים אותו באטיות במשך הלילה. תוסיפו לכך את הלחות הכבדה שמאפיינת את ישראל, במיוחד את מישור החוף, והכיף היומי של הליכה או ריצה לילית יהיה מהנה הרבה פחות, ובתנאים קיצוניים כמו גלי חום, אף מסוכן לבריאות.

מכל ענפי הספורט, זה שיספוג את הפגיעה הקשה ביותר הוא הסקי. למרות המקום האייקוני שלו בתרבות הפנאי של העולם המערבי, סקי התקבע כספורט המוני ותחביב פופולרי של העשירים ומעמד הביניים רק באמצע המאה ה־20, כשטיסות זולות ותשתיות תחבורה עדכניות פתחו בפני תיירים את הגישה לאתרי סקי שקודם לכן היו בלתי נגישים. השינוי הזה הביא פריחה כלכלית ליישובים אירופיים רבים, שקודם לכן נסמכו בעיקר על חקלאות זעירה. אבל בדיוק כפי שצמח במהירות, כך הסקי ניצב היום נוכח סכנה קיומית: עליית הטמפרטורות כבר משפיעה על משך עונת הסקי באתרים רבים בהרים, כשברבים מהאתרים הנמוכים יותר כבר לא מצטבר די שלג טבעי על מנת לפתוח את העונה. במרוצת המאה האחרונה, קו הגובה בהרי האלפים שבו הטמפרטורה קרה דיה על מנת ששלג יידבק לקרקע עלה בכמעט 400 מטר — והוא יעלה בעוד 400 ב־30 השנים הקרובות, מעריך ד"ר רטו קנוטי, מדען אקלים מהמכון הפדרלי לטכנולוגיה בציריך. "כל אתר סקי מתחת לאלף מטר כבר פשט את הרגל", אמר קנוטי , בשיחה עם "נשיונל ג'יאוגרפיק". מכיוון שמדובר בכסף גדול, אתרים רבים מקזזים את אובדן השלג הטבעי באמצעות מכונות ענק שמייצרות שלג מלאכותי. אבל הפעלתן של אלו יקרה להחריד, וגרוע מזה: היא גורמת לפליטות פחמן שמחריפות את משבר האקלים, שגרם למחסור בשלג.

גם סוגים אחרים של בילוי, כמו תיירות, עומדים לספוג מהלומה. אחרי שמגפת הקורונה שיתקה את תעשיית התיירות העולמית לקרוב לשנתיים, הגיע משבר האקלים ושיבש קשות את תוכניות הנסיעה של רבים. גל החום הקיצוני ששטף הקיץ את מרבית אירופה, עם טמפרטורות שהגיעו בבריטניה ל־40 מעלות, הפך את הביקור ביבשת לחוויה לא נעימה בעליל, ולא רק בגלל שמזגנים אינם מוצר שכיח במדינות מסוימות. לא מדובר בשיבוש חד פעמי: גלי חום כאלו צפויים להיות תופעה קבועה, שתדירותה ועוצמתה יגדלו בעקביות. כבר בשנים הקרובות, יעדי קיץ פופולריים כמו רומא, פריז ולונדון עלולים להפוך לשממה קיצית, כשלא רק התיירים ידירו משם את רגליהם, אלא התושבים עצמם יימלטו מהערים בקיץ.

מילא היעדים: תעשיית התעופה כולה עומדת בפני קטסטרופה. במקומות רבים בעולם, פעילותם של שדות תעופה תשובש כתוצאה מסופות טרופיות, שהופכות תכופות יותר ויותר — בין אם בשל הרוחות העזות ובין אם כתוצאה מהצפות. ב־2012, הסופה הטרופית סידני הציפה את שדה התעופה לה גווארדייה בניו יורק והשביתה אותו לשלושה ימים. בשדה תעופה אחר בצפון קנדה, מסלול המראה שנסלל על גבי קפאת־עד (פרמפרוסט, אדמה שנותרת קפואה במשך שנים ארוכות) נהרס לאחר שהקרקע תחתיו הפשירה.

וזה לא הכל. לפי מחקר שנעשה ב־2015, חום קיצוני מגביל את המשקל שמטוסים יכולים לשאת (אוויר חם דחוס פחות, ומספק פחות כוח עילוי). גלי חום קיצוניים, מהסוג שישראל סופגת ועוד תספוג, עלולים לאלץ חברות תעופה לצמצם את מספר הנוסעים בטיסות או אף לבטל טיסות לחלוטין. הפגיעה הזו רלוונטית גם לענף השינוע במטוסים: היא תייקר את שילוחם של מוצרים, ותפגע בין היתר גם בתרבות השופינג, שהפכה גם היא צורת בילוי פופולרית.

מי שחשב להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה, לשחק אונליין או לגלוש ברשת, עומד להתאכזב גם הוא: אפילו הצריכה הביתית של מוצרי תרבות כאלה תיפגע, כיוון שעליית מפלס פני הים מאיימת לשקע חלק ניכר מתשתיות האינטרנט העולמי מתחת למים. ניו יורק, לדוגמה, צפויה לאבד בעשור הקרוב בין רבע לשליש מתשתית האינטרנט הפיסי שלה כתוצאה מעליית מפלס המים. ותרבות היא עוד נזק קל יחסית למה שהפגיעה באינטרנט עלולה לחולל.

משלמים יותר

זו משוואה די פשוטה: יותר ימים חמים, וימים חמים יותר, משמעותם שימוש גובר במזגן. ניתוח שהקיף 244 ערים בארצות הברית מצא שב־93% מהן נרשמה עלייה במספר הימים שבהם נדרש שימוש באמצעי קירור. זה, בתורו, יוביל לחשבונות חשמל הולכים ותופחים, בתוספת בונוס של סכנה מוגברת להפסקות חשמל נרחבות, במקרים שבהם רשת החשמל לא עומדת בעומס.

מי שיידרשו לשלם יותר תמורת מיזוג הם ברי מזל: ברוב העולם מזגן הוא פריבילגיה של מעמדות מבוססים. יש מי שלא יכולים לברוח מהחום: גלי חום קיצוניים כבר משפיעים על אלו שעובדים בחוץ — עובדי בניין, עובדים בחקלאות, מנקי רחובות, עובדי גינון, שליחים ומכבי אש — ושל מי שעובדים בחללים לא ממוזגים. התוצאות מתבטאות לא פעם בנתוני הביקור בחדרי מיון. בווירג'ינה ב־2019, מרבית הביקורים בחדרי מיון שנבעו חום קיצוני היו של צעירים בגילאי העבודה (40-29), רובם (70%) גברים.

פתרון אפשרי אחד הוא להתחיל את העבודה מוקדם יותר, דבר שלא תמיד אפשרי בענפים מסוימים — וגם זה רק פתרון זמני: אם קצב ההתחממות הגלובלית הנוכחי יימשך, ב־2100 יהיה צריך להקדים את יום העבודה בשש שעות.

זה רגע ההכרעה שלנו

הקונצנזוס בקהילה המדעית רחב, ומגובה במגוון הוכחות: אנחנו אשמים. משבר האקלים נוצר מהתחממות גלובלית שהגורם המובהק לה הוא פעילות אנושית, ובפרט פליטת גזי חממה כתוצאה משריפת דלקי מאובנים וחקלאות תעשייתית, וכן בירוא יערות (שגם פוגע ביכולת ספיגת הפחמן של כדור הארץ).

מה שראינו בקיץ האחרון צפוי להשתחזר בשנים הקרובות ביתר שאת. כל ההשלכות שכבר מורגשות הן בעלות השפעות הדדיות שמחזקות זו את זה: שיטפון יכול להוביל להגירה של אנשים שחיו בטווח הפגיעה שלו; הגירה זו תיצור תנאים להתפשטות מחלות דוגמת טיפוס, דיזנטריה וכולירה; הצפות כתוצאה מהשיטפון יכולות לפגוע בנגישות של אוכלוסייה רחבה יותר למזון ולמים נקיים, ולייצר גל הגירה שני, ששוב גורר אתו סיכון מוגבר למחלות.

במצב הנוכחי, רבות מהשלכות משבר האקלים הן כבר בלתי נמנעות. אבל אם נפעל עכשיו, ניתן יהיה למתן את השפעתן. למדעני אקלים יש נוסחה ברורה: צמצום של 50% בפליטות גזי חממה עד סוף העשור, ואיפוס פליטות מלא עד 2050, יאפשרו לייצב את ההתחממות הגלובלית על 1.5 מעלות, ובכך להמנע מההשלכות ההרסניות ביותר של משבר האקלים, שיהיו חמורות הרבה יותר ממה שראינו בשבועות האחרונים. גם ב־1.5 מעלות המצב עדיין יהיה חמור, אבל בר ניהול.

גם הדרכים לעמידה ביעד זה ידועות, ובעיקרן: מעבר משימוש בדלקי מאובנים למקורות אנרגיה מתחדשים, כמו אנרגיות שמש ורוח; החלפת רכבי בעירה פנימית במכוניות חשמליות ותעדוף תחבורה ציבורית, אופניים והליכה על פני רכב פרטי; מעבר לשיטות חקלאות ובנייה ירוקות וחסכוניות באנרגיה ובתהליכים שמובילים לפליטות גזי חממה; וצמצום צריכה של חלבונים מהחי (ובפרט בשר בקר) לטובת תחליפים מהצומח.

לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. הטכנולוגיות לעשות זאת קיימות, ובמקרים רבים הן אף זולות מאוד. לפי כמה מחקרים, הקמת תשתיות אנרגיה מתחדשת משמש ורוח תהיה זולה יותר מהמשך הפקת חשמל מתחנות כוח פחמיות קיימות. מכוניות חשמליות הופכות זולות יותר משנה לשנה (לא חייבים לקנות טסלה), והתשתיות שתומכות בהן נפרסות במהירות. מדינות וטריטוריות רבות בעולם כבר הכריזו על איסור גורף למכירת רכבי בעירה פנימית במהלך העשור הבא. האחרונה שבהן היא קליפורניה, שהחלטתה לאסור על שימוש ברכבים לא־חשמליים מ־2035 צפויה להשפיע על מדינות נוספות בארצות הברית.

למעבר לכלכלה מעוטת־פליטות יהיו עוד שלל תועלות. החלפת רכבי בעירה פנימית ברכבים חשמליים תפחית את זיהום האוויר בערים, שגובה קרבנות בנפש; מעבר לתחבורה ציבורית, לאופניים ולהליכה יצמצם את עומסי התנועה; מעבר למקורות אנרגיה מתחדשת ישחרר מדינות רבות מתלות אנרגטית במדינות אחרות (וכפי שמתחוור לאירופה על רק הפלישה הרוסית לאוקראינה, תלות כזו עלולה להעניק לאנשים מסוכנים כוח משמעותי בעיצוב מערכת היחסים הבינלאומית).

חרף כל זאת, העולם ככללו נע לאט מדי בכיוון של מעבר לכלכלה מעוטת פליטות. מזהמות גדולות כמו סין והודו לא צפויות להפסיק את השימוש בפחם בעשור הקרוב, והאיחוד האירופי עדיין מסבסד פעילות של חברות דלקי מאובנים במיליארדים. למה נעשה כל כך מעט לבלימת משבר האקלים, למרות הסכנות הברורות שחוסר מעש והיתרונות הניכרים שבפעילות מיידית? ההסברים מגוונים. חלקם קשורים לקוצר ראות אנושי: עד לשנים האחרונות, משבר האקלים לא היה משהו מוחשי, ולכן לא היתה דחיפות לפעול נגדו. גם עתה, רבים לא מקשרים בין אירועי הקיצון למשבר האקלים. הסבר אחר נוגע לקושי לקחת מערכת כלכלית שנבנתה במשך קרוב ל־150 שנה על יסוד אחד ולהעביר אותה לתשתית חדשה לגמרי: זהו הליך מורכב וממושך, גם אם כולם מגוייסים לו ללא סייג. קושי נוסף הוא הצורך להעביר כספים משמעותיים למדינות בעלות הכנסה נמוכה, על מנת שיוכלו לעבור לכלכלה מעוטת פליטות. מדינות המערב התחייבו במסגרת הסכמים שונים להעביר את הסכומים הנדרשים, אך הן רחוקות מלעמוד בהתחייבויותיהן.

ואולם, הגורם המהותי ביותר נוגע כנראה למבני הכוח של החברה המודרנית, שמתבטאים בצורה הקיצונית ביותר שלהם בארצות הברית. ישנם גורמים חזקים וממומנים היטב שיש להם אינטרס מובהק לשמר את המצב הקיים. חברות דלקי המאובנים — בין אם מדובר בחברות כמו של ו־BP שמפיקות, משנעות ומשווקות נפט וגז, ובין אם אלו חברות כמו קוק תעשיות, שמספקות שירותים תומכים כמו זיקוק נפט — מסתמכות על שימור המצב הקיים, שמייצר להן הכנסות של מאות מיליארדי דולרים מדי שנה. הן לא רוצות אנרגיות מתחדשות או מכוניות חשמליות, כי אלו מבשרות את הקץ שלהן. ויש להן את הכסף הדרוש לבלימת השינוי.

בישראל המצב גרוע עוד יותר מאשר בארצות הברית. משבר האקלים לא נמצא על סדר היום של אף אחת מהמפלגות הגדולות, וגם כשיש ממשלה מתפקדת נעשה מעט מאוד על מנת לקדם אותו. חוק האקלים, שביוני השנה אושר בקריאה ראשונה בכנסת, קובע יעד לא מספק של צמצום פליטות ב־27% עד 2030; ואפילו את זה לא הצליחה הממשלה להעביר בטרם התפרקה. ישראל, מדינה שטופת שמש כמעט לכל אורך השנה עם שטח מדברי מיושב בדלילות בדרומה, עדיין מפיקה רק פחות מ־10% מהחשמל שלה מאנרגיה סולארית.

האדם ניצב כעת בפני האתגר החשוב בתולדותיו, כזה שיכריע את המשך קיומו. זה אתגר קשה, אך לא בלתי אפשרי. מבחינה טכנולוגית ומדעית המין האנושי מגיע לאתגר הזה מוכן: יש לו הידע, הכלים, השיטות ודרכי הפעולה. לרובו גם יש את הנכונות הנדרשת. אבל מולו ניצב האויב הגדול ביותר שלו: הוא עצמו.

‍