אין תסריטאי שיכול היה לחשוב על עלילה כמו זו שנקלע אליה ולדימיר זלנסקי. הנשיא האוקראיני אינו השחקן הראשון שהפך לנשיא, אבל הוא כנראה הכוכב הראשון שמצא את עצמו כראש מדינה שנלחמת על עצם קיומה העצמאי מול המעצמה שמעבר לגבול. ואולי זהו בדיוק הבליינדספוט, מה שהנמסיס ולדימיר פוטין לא ראה. לו זלנסקי היה פוליטיקאי מנוסה, לא מן הנמנע שהיה בוחר להיכנע לרוסים. אבל הוא נכנס לדמות טוב מדי, וכרגע נראה שישחק את התפקיד עד שהאורות יכבו.

מלחמת רוסיה־אוקראינה מלאת הפתעות. בשבועות האחרונים, לאחר שרוסיה ירתה את מרבית התחמושת המודרנית שלה, אוקראינה לא רק מצליחה להדוף את ההתקפה, אלא אפילו מתחילה להוביל אופנסיבת נגד. נכון לכתיבת שורות אלה, היא החזירה לידיה חלקים משמעותיים ממחוז חרקוב שהרוסים כבשו בתחילת הלחימה. זלנסקי, המצטיין בכישורים בין־אישיים, בשימוש ברשתות החברתיות ובמיתוג, שמקפיד להילכד בעין המצלמה בטישרט חאקי במקומות המסתור שלו, הצליח ללכד סביבו את המערב. במפגן אחדות מרשים, שלא נראה כבר עשרות שנים, מספקות ארצות־הברית ומדינות אירופה לאוקראינה כלי נשק מתקדמים, בעוד הצבא הרוסי, על פי עדויות מהשטח, נותר ללא תחמושת משוכללת ומוציא מהמחסנים שאריות משנות ה־80. פוטין המיומן נתפס לא מוכן. הוא לא דמיין תרחיש שבו אינו מצליח להכניע ולכבוש את השכנה הסוררת במשך חצי שנה.

לעומתו, זלנסקי חסר הניסיון כלל לא עסק בתרחישים, אלא שיחק עם הקלפים שקיבל, וההתשה מסתמנת כיתרון לאוקראינים. בנוסף לכך, חיסולו הפיזי של נשיא אוקראינה, שנשקל בשלביה הראשונים של המלחמה, הפך לבלתי סביר בשל החיבה הרבה שרוחש המערב לנשיא אוקראינה והביקורים התכופים של מנהיגי מדינות אירופה ובכירי המוסדות הבינלאומיים בקייב. אפילו דיקטטור ציני כמו פוטין לא יסתכן בכך.

נדמה כי העם האוקראיני מגלה כלפי נשיאו סלחנות רבה בזכות מאפייניו הייחודיים: זלנסקי בן 44 בלבד, מהמנהיגים הצעירים בעולם; הוא יהודי; ורק ב־2019 נכנס לפוליטיקה, לאחר שגילם את מנהיג אוקראינה בתוכנית הטלוויזיה "משרת העם". זה לא אומר שבשוך הקרבות לא תעלה השאלה שכבר נשמעת כבר היום באוקראינה: האם זלנסקי הוא לא זה שאחראי לפספוס הגורלי ולאי־הכנתה של אוקראינה להתקפה הרוסית? מסוף 2021 הזהירה ארצות־הברית שוב ושוב מפני כוונות הפלישה של פוטין, אך זלנסקי סירב להאמין ומרגע שנכנס לתפקידו חתר לפשרה עם רוסיה וניסה לפייס את הקרמלין. לזכותו ייאמר שלא היה היחיד. מומחים רבים לרוסיה ומזרח אירופה לא האמינו כי טנקים וטילים רוסיים יפגיזו את מריופול או חרקוב, ערים שרוב אוכלוסייתן דוברת רוסית. זלנסקי אמנם התעשת, אך אגב כך העביר חוק שנוי במחלוקת ואסר על גברים בוגרים לצאת את גבולות אוקראינה כל עוד המלחמה נמשכת. זאת בזמן שמשפחותיהם נסו על נפשן אל מחוץ לגבולות.

עד כה, המערכה הממושכת גררה את הסנקציות הקשוחות ביותר על רוסיה; היא הזכירה לעולם את חשיבותה של אוקראינה, שיושבת בין מזרח למערב ולכן קריטית לאספקה שוטפת של חיטה, מתכות ואנרגיה לאירופה כולה; והיא גררה חלקים גדולים מהעולם מערבי למשבר אינפלציוני ואנרגטי קשה, שעוד רחוק מסיום. גם בכירי האנליסטים הפוליטיים והפרופסורים ליחסים בינלאומיים לא מעיזים כיום לפרסם תחזיות לגבי אופן סיום המלחמה.

עם זאת, ברור שזלנסקי הצליח לחולל את הבלתי נתפס. לא רק שגרם להשפלה בינלאומית מהדהדת של פוטין, אלא הוא גם הפך לסמל הדמוקרטיה הלוחמת למען החופש שלה, עד הסוף המר.