קשה לחשוב על עיתוי סמלי יותר למותו של מיכאל גורבצ’וב מאשר סתיו 2022. המנהיג האחרון של ברית־המועצות, זה שסיים את המלחמה הקרה והניח את היסודות לחיבורה מחדש של רוסיה לעולם, צפה בוולדימיר פוטין מוחק את הישגי שלושת העשורים האחרונים כלא היו.

מאז קודמיו של גורבצ'וב לא נפערה תהום שנאה עמוקה כל כך בין רוסיה למערב: מסך הברזל חזר וירד על אזרחי רוסיה, שלכודים בין האשליה שהם חיים במעצמת־על, המפומפמת באמצעות שטיפת המוח היומיומית של שליחי הקרמלין — ובין אימת ההוקעה כ"בוגדים" נוסח ימי הסטליניזם, והמאסר הממושך שמגיע עימה. בסתיו שלו, הדיקטטור פוטין הגשים את חלום פקיד הקג"ב האפור שניקר בו כל שנות שלטונו, ובתוך חצי שנה בלבד החזיר את רוסיה לכל מה שניסתה להתנער ממנו.

אלא שנכון לכתיבת הדברים — קשה להתחייב למשהו מוצק בטרללת שפוטין חולל בעולם מאז פלש לאוקראינה ב־24 בפברואר — נראה כי כיסאו של הנשיא הרוסי מתחיל לרעוד. בשבוע אחד שבו ניסה שוב להיות סוכן כאוס, עם סגירת צינור נורדסטרים 1 שמוביל גז לאירופה, התברר כי גם החזית של פוטין וגם העורף שלו בוערים.

נתחיל מהעורף: בצעד אמיץ, כמעט בלתי נתפס עד לאחרונה, קבוצת נבחרי ציבור מוניציפליים בסנט־פטרבורג (עיר הולדתו של פוטין) פרסמה ב־8 בספטמבר הצהרה רשמית, שמאשימה את הנשיא הרוסי בבגידה ודורשת את התפטרותו המיידית. יומיים אחר כך פורסמה הודעה דומה על ידי עמיתיהם באחד הרבעים של הבירה מוסקבה. כל המכתבים נחתמו שמית, והישיבה במוסקבה אף צולמה ושודרה. יוזמי ההצהרה מסנט־פטרבורג כבר זומנו לחקירות במשטרה "בחשד לבגידה", אך אסור לזלזל בגודל האירוע. שתי הקבוצות לא היו נוקטות את הצעד הנועז הזה לולא זיהו רוח גבית, קלה ככל שתהיה, שנושבת ממסדרונות השלטון וממקורביו של פוטין, שכבר מבינים את עוצמת ההסתבכות. מסמכים רשמיים שדלפו ברוסיה, ומפרטים את הפיצויים שמשלמת הממשלה למשפחות הרוגי "המבצע הצבאי המיוחד" באוקראינה, מגלים כי יותר מ־50 אלף חיילים רוסים כבר קיפחו את חייהם במלחמה המיותרת. זהו מספר גבוה לאין שיעור ממספר ההרוגים הרוסים במלחמת אפגניסטן, שנמשכה עשר שנים ועוררה תסיסה עזה שהובילה לקריסת ברית־המועצות.

בתחילת ספטמבר, הדרמה הזו השתלבה בתזמון מושלם עם דרמה גדולה אף יותר בחזית, שם מתקפת הנגד של האוקראינים רושמת הצלחות מרשימות: חיילים רוסים תועדו נמלטים על נפשם מפני הצבא האוקראיני, שאותו חשבו שימחצו בתוך ימים ספורים בחורף האחרון, כשהם נוטשים בדרכם ציוד צבאי. לראשונה אפשר היה לדבר על סימנים למפנה במלחמה הזו.

האם המפנה הזה, בעורף ובחזית, יהיה משמעותי במידה שתהפוך את פוטין ללא רלוונטי עד לרשימת המשפיעים של השנה הבאה? קשה להאמין. תהליכים היסטוריים נוטים להימשך זמן רב מהצפוי. המומחים צפו את קריסתה של ברית־המועצות כבר בשנות ה־70, נוכח המשבר הכלכלי הקשה במדינה; בפועל היא קרסה רק בסוף שנות ה־90.

למי שגדל במערב קשה להבין את יכולתו של האזרח הרוסי להקריב את עצמו ואת צרכיו למען גדולתה של האימפריה, מזויפת ככל שתהיה. פוטין רוכב על התכונה הלאומית הזאת כבר שנים ארוכות, ומאז פברואר מנצל אותה בציניות שיא. מכאן נגזר גם חוסר הסימטריה שמאפשר לו להניח את ידו על שאלטר הגז לאירופה, בלי לחשוש כיצד תתקבל החמרה של הסנקציות המערביות על ידי אזרחי רוסיה. בזמן שמנהיגי בריטניה וגוש היורו מגבשים תוכניות במאות מיליארדי דולרים לסיוע בהתמודדות עם חשבונות החשמל האסטרונומיים לתושבים, פוטין משאיר את אזרחי רוסיה להתמודד לבדם עם השלכות הסנקציות. אלו מתבטאות, מבחינת האזרח, בקפיצה חדה במחירי רוב המוצרים. התחזית הרשמית של הקרמלין מדברת על אינפלציה של 12%־13% ב־2022, לאחר שבאפריל קצב האינפלציה השנתי כבר נגע ב־20%. בפועל, תושבי רוסיה מדווחים על קפיצה של 30% בעלות סל הקניות הממוצע, כך שבכל מקרה, גם אם זארה, איקאה ושאר הרשתות המערביות לא היו מקפיאות את פעילותן ברוסיה, לרוסים לא היה נשאר יותר מדי כסף פנוי לבזבז אצלן.

איש אינו מוכן להתנבא היום אם הכוחות שפועלים להחלשת פוטין יספיקו כדי להוציא אותו מהמשחק, ובעיקר כדי לסיים את המלחמה באוקראינה. בכל מקרה, הזזתו של פוטין לא תספיק על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. כדי שמורשת הכעס על המערב, שמתדלקת את השאיפות האימפריאליסטיות של רוסיה, תדעך ותגווע — יש לעמוד בפיתוי ולא להשפיל את רוסיה אחרי המלחמה, חרף פשעיה הנוראים. בעלות הברית כבר ניסו את זה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ורק סללו את הדרך לעליית הפשיזם. גם הפעם, אם מעצמות המערב מבקשות להשכיח את השנים של פוטין, כדאי להן לשקם את רוסיה.