< לכתבה הקודמת

לכתבה הבאה >

14

צילום: דניאל בר און

יוני שסטוביץ

בעלי שסטוביץ

מייקר בסתר

בחסות האנונימיות היחסית שלו, יבואן מוצרי הפרימיום מצליח להעלות את המחירים בהדרגה - בלי להיקלע ללב המחאה הציבורית

ההימנעות מחשיפה לאורך ארבעה עשורים שבהם הוא עומד בראש אחת מחברות מוצרי הצריכה והמזון הגדולות בישראל, משרתת את יוני שסטוביץ, בעלי החברה הנושאת את שמו ומשווקת מותגים בינלאומיים כקולגייט וברילה. האנונימיות היחסית שלו לעומת בעלי חברות מתחרות, דוגמת שטראוס, מאפשרת לו ליהנות מהשפעה רבה על השוק המקומי, מבלי לשלם מחיר כבד במקרה של מחאה ציבורית או חרם צרכנים.

שסטוביץ משווק את עצמו דרך סביבתו כגורם קטן יחסית האוחז בכ־2% מהשוק, בניסיון לגמד את הכוח הרב שצבר כיבואן וכמפיץ. זאת אף שהוא פועל בזירת הפרימיום, המאפשרת לו לגבות פרמיית מחיר משמעותית. כך לדוגמה, אף שהעלה ביולי את מחיר טונה ריו מארה ב־13%, את האש חטפה דיפלומט, שספגה באותו חודש ירידה של 30% במכירות טונה סטארקיסט שאת מחירה ביקשה להעלות.

מחטף אחר נרשם כשהמתין עם העלאת מחירה של פסטה ברילה, לרגע שאחרי הודעת אסם על העלאת מחירי הפסטה שלה. אלא שבעוד אסם התקפלה בעקבות הלחץ הציבורי, ההתייקרות של שסטוביץ נותרה בעינה.

כך, מתחילת השנה הוביל בטפטופים התייקרות של מרבית מוצרי החברה, כשבגל הראשון, בסמוך לעליות המחירים שביצעה המתחרה סנו, העלה את מחירי מוצרי הטואלטיקה ובהם משחות ומברשות שיניים קולגייט וסבוני פלמוליב. חצי שנה לאחר מכן, בסמיכות לכוונת דיפלומט להעלות את מחירי הטונה ושאר מוצריה, העלה את מחירי מוצרי המזון.

העוצמה של שסטוביץ הפכה אותו ליבואן הבשמים הגדול בישראל, שזוכה לחשיפה לא רק במדפי הסופר, אלא גם באלה של הפארם. זה לא מפריע לו להלין על כוחם הרב של הקמעונאים ולייצר מעקף דרך הקמת אתר אונליין למכירת המוצרים ישירות לצרכנים ומבלי שיידרש לשלם לרשתות.

שסטוביץ הוכיח לאורך השנים כי עוצמתו אמנם נשענת על כוחם הרב של מותגי העל שהוא מייבא, אך גם על יכולתו לעמוד בטלטלות. הראשונה הייתה לפני 15 שנה, כשפרוקטר אנד גמבל, שמייצגת בישראל חברת דיפלומט, רכשה את ג’ילט והעבירה את הזיכיון להפצת מותג הדגל הרווחי מידי שסטוביץ למתחרה המקומית. לפני שנתיים, רכשה דנונה העולמית את מותג תחליפי החלב אלפרו שיובא לישראל על ידי שסטוביץ, והעבירה את הזיכיון לשטראוס - שותפתה המקומית. בניסיון למתן את התלות במותגים הבינלאומיים, פנה שסטוביץ לשוק המזון עם רכישת חברת מנה והקמת המותג הקולינרי העצמאי מאסטר שף.

שסטוביץ הוא דור שני לחברה שייסד אביו, וזה כמה שנים שהוא משלב בעסק המשפחתי את ילדיו. אף שאפשר להעריך שהחשיפה השלילית שהתלוותה להפיכתה של המתחרה דיפלומט לציבורית הרחיקה את שסטוביץ מהמחשבה להנפיק את החברה, ספק אם יוכל להימנע מכך לאורך זמן. שסטוביץ ניהל מערכת יחסים עכורה עם אחיו מיקי, שמכר לו לבסוף ובאמצעות הליך בוררות, את חלקו בחברה. כדי לנסות למנוע מהילדים שלו את החוויה העגומה, לא מן הנמנע שייאלץ  להיחשף בפני הציבור ולהציג בשקיפות את מה שהקפיד כל כך לשמור בחדרי חדרים כל חייו.

נורית קדוש