הצרכן הישראלי אמנם הגיע למקום ה־18 בדירוג המשפיעים בזכות הצלחתו לדחות ולעכב חלק מההתייקרויות בחודשים האחרונים, אבל התוצאות בקופה מראות שעבור ענקיות המזון ומוצרי הצריכה בישראל, הצרכן הישראלי הוא במקום האחרון.

הריכוזיות החריגה בשוק, שזוהתה כבר לפני למעלה מעשור על ידי ועדת קדמי שמונתה לאחר מחאה החברתית כדי לזהות את הכשלים בענף, נותרה כמעט ללא שינוי. נתח השוק המצרפי של עשרת הספקים הגדולים עומד היום על 51.7%. אמנם מדובר בירידה ביחס לכ־60% מהמכירות לפני עשור, אלא שאת הפער מילאו הקמעונאיות הגדולות שופרסל ורמי לוי, עם המותג הפרטי שלהן. אותו מותג שנוצר כדי לחולל תחרות לספקים, נהפך תוך זמן קצר לכלי להגדלת הרווחיות של הרשתות, המשתמשות בו כשוט מול הספקים, לטובת שיפור תנאי סחר. לכן, גם מי שמוכן לותר על המותג המוביל, מגלה על המדף שמחירי המותג הפרטי לא שונים בהרבה מאלה של המותגים המובילים, בעיקר כשהם תחת מבצעים.

כך שלמעשה הריכוזיות בשוק נותרה כשהיתה, ולצרכן אין באמת אלטרנטיבות. נכון, מי שיקדיש זמן רב לבדיקת מחירים ולפיצול הקניות בין מספר חנויות, כשבכל אחת מהן יקנה רק את המוצרים המוצעים בהנחה משמעותית, יוכל אולי לצמצם הוצאות. אבל בשביל רוב הציבור, זו פעולה שאינה אפשרית, לנוכח הזמן והמשאבים שהיא דורשת. לכן, גם אחרי קריאות לחרם ונכונות להתנסות בתחליפים, רוב הציבור חוזר לקנות פסטה אסם ששולטת ב־45% מהמכירות וטונה סטארקיסט שמחזיקה ב־41% מהמכירות. זה מה שנותן כעת את הרוח הגבית ליוניליוור במהלך של העלאת מחיר של 10% בקורנפלקס תלמה, השולט ב־85% ממכירות הקטגוריה, מתוך הערכה שנתח השוק שלו לא ייפגע בעקבות כך.

היצרנים והיבואנים יודעים שאין לנו אלטרנטיבה והם מנצלים זאת לאורך שנים. ההחלטה של ממשלות ישראל להימנע מפעולות אגרסיביות כמו פירוק מונופולים, מנציחה את המצב ומבטיחה שנמשיך לשלם והרבה.