אין היום סינולוג שלא יתמוך בדעה ששי ג'ינפינג הוא "המנהיג הסיני העוצמתי ביותר מאז מאו". אין גם אף סינולוג שלא יתמוך בהערכה של ג'וזף וו, שר החוץ של טייוואן, שאמר בראיון ל"כלכליסט" בחודש שעבר כי מטרתו החשובה ביותר של שי היום היא "לבסס את סמכותו ולדכא כל התנגדות להבטחת בחירתו מחדש בקונגרס הלאומי ה־20 של המפלגה הקומוניסטית הסינית", שיתכנס ב־16 באוקטובר.

במישור הפנימי שי מנצל את העוצמה הכלכלית האדירה של סין לדיכוי יריבים, להצרת סקטור הטכנולוגיה והתעשיות החדשניות וכל אותן ישויות "קפיטליסטיות מרושעות שצברו יותר מדי כוח". במישור החיצוני, הוא מנצל את העוצמה הזאת להפגנת שרירים, שבאה השנה לידי ביטוי דרמטי בעיקר בטייוואן, אבל גם בים סין המזרחי והדרומי, באזור האוקיינוס השקט ועד לאפריקה. כל אלה, כדי להדק את אחיזתו בשלטון, להרחיב את ההשפעה האזורית והגלובלית של סין, ובמקביל להסיט את תשומת הלב מהצרות הכלכליות והחברתיות בבית.

לצד הכוחניות, שי גם מיטיב לקרוא את המפה הגיאו־פוליטית־כלכלית ויודע להלך בין הטיפות: הוא הידק את שיתוף הפעולה עם רוסיה, תמך בה באו"ם אבל נמנע מלסייע לה ביטחונית וכלכלית; הוא פתח בתמרונים צבאיים נרחבים מול טייוואן, אבל בחר שלא לשבור את הכלים ונמנע מהפעלת כוח.

המבחן הבא שלו טמון בבחירתו המחודשת בקונגרס המפלגה (זאת, אחרי שביטל את הגבלת הנשיאות לעשר שנים) ובהרכב ההנהגה הנבחרת. יש שסבורים ששי ינצל את המנדט המחודש שלו להגברת מאבקו לחיסול הקומוניזם הקפיטליסטי וכי ברגע שיזהה שעת כושר יפעל גם להשבת טייוואן לחיקה של בייג'ינג. אחרים טוענים שאם לא יתגרו בו, יבחר לשמור על הסטטוס קוו.

הדרך שבה יבחר לפעול תלויה גם ביכולתו לעמוד באתגרים המחכים לו בבית: מדיניות ה"אפס קורונה" הביאה עליו את התמרמרות המוני המבודדים, אתגר הצמיחה שהוצב על 5.5%, הנמוך מזה עשורים, רחוק מלהיות מובטח, משבר הנדל”ן מחריף, כמו גם בעיית נזילות הבנקים והאבטלה של הצעירים שהגיעה ביולי לשיא של 19.9%. מסע בינלאומי שיקיים בנובמבר בדרום מזרח אסיה עשוי לאותת על הקלה במעברים הבינלאומיים וחידוש הסחר בממדיו לפני פרוץ הקורונה. פגישה אפשרית עם הנשיא ביידן תבהיר אם פני העולם להפשרה, או אולי למלחמה קרה מסוג חדש.