בתרחיש שהיום נשמע דמיוני, השנה החולפת הייתה אמורה להיות זו שבה בנימין נתניהו פורש מהפוליטיקה. אחרי שאיבד את ראשות הממשלה; אחרי שהוביל את סיעת הליכוד, הגדולה בכנסת, לאופוזיציה; ואחרי 12 שנות שלטון - טבעי היה שיפנה את מקומו.

אבל קרה ההפך, ונתניהו רק ביצר את מעמדו בראשות הליכוד. בסיבוב הפריימריז האחרון איש לא העז לקרוא עליו תיגר. זה שחשב לקרוא, יולי אדלשטיין, נכנע בטרם קרב. המהפכה בליכוד הושלמה.

נתניהו גילה בשנה האחרונה את מה ששכח כראש ממשלה: קל יותר להפיל ממשלה של אחרים מלדאוג ליציבות ממשלתך. נפילת ממשלת השינוי הייתה ניצחון גדול מבחינתו. למעשה, בשנת חייה היחידה של הממשלה, דבר אחד היה יציב בה: צילו של נתניהו, שכל העת ריחף מעליה.

היעד הבא הוא כיבוש מחדש של ראשות הממשלה. בתרחיש הטוב ביותר, זה יקרה עם השגת האצבע ה־61 לגוש הימין. אבל גם בלעדיה, מצבו הבסיסי לא ישתנה. מזווית ראייתו הצרה, גם תקיעות פוליטית מהסוג ששרר בשנתיים האחרונות לכהונתו, אינה דבר רע. העיקר להישאר רלוונטי. בלי אופוזיציה מבית ועם חרדה תמידית של יריביו, סבב בחירות שישי אולי אינו טוב לישראל, אך אינו אופציה רעה בעבורו.

אבל מאחורי העוצמה המופגנת, המוחצנת, המתריסה, מסתתר נתניהו מוחלש מתמיד. מינויו לראש ממשלה הוא לא משאת נפש אלא צורך הישרדותי. החרדה מהרשעה יצרה נתניהו סחיט ופגיע. יריביו זיהו זאת, וגם שותפיו האפשריים לממשלה. הם יודעים שייתן להם כל שיבקשו.

נתניהו מודל 2022 מתקשה לקבוע סדר יום. אשף הרשתות החברתיות, הראשון לזהות, נשמע שחוק. אפילו באזורי הנוחות שלו - איראן או יוקר המחיה - הוא מתקשה להלהיט ונופל לקלישאות או לסילופים. בפרפרזה על דבריו שלו, נתניהו התחיל לשעמם.

מה שנשאר לו כדי להגיע ליעד הוא חבירה לחברי כנסת גזענים ומחרחרי ריב כאיתמר בן גביר. הח"כ שעד לא מזמן היה מוקע מקרב נציגי הציבור עשוי למצוא את עצמו בחסות נתניהו יושב בקבינט. וגם אם נתניהו משתמש בו רק כדי להבהיל יריבים, את הלגיטימציה בן גביר כבר קיבל.

כמעט משעמם למנות שוב את הטקטיקות הגסות, ההשתלחויות הבוטות, האיומים על מוסדות השלטון שמפיצים שותפיו לדרך, ההזניה של השיח. כל אלה נועדו לשרת את האינטרס של נתניהו הנאשם. העדויות הקשות בתיקי האלפים, מכתב האזהרה של ועדת החקירה לאסון מירון, החשיפות בתקשורת - כל אלה הם מבחינתו רק עדות לרדיפתו וממונפים לשלהוב תומכיו ולמתקפה על האדנים שעליהם ניצבת הדמוקרטיה הישראלית. בסולם החשיבות בין ישראל לנתניהו, הוא כבר בחר.