מבחינה גיאוגרפית, ארץ ישראל ממוקמת במעבר היבשתי שבין יבשת אפריקה לאסיה, ציר מסחר היסטורי שאימפריות נלחמו עליו. מבחינה כלכלית, ישראל המודרנית היא כלכלת אי: עקב הסכסוך הממושך עם שכנותינו, 99% מהסחורות מגיעות לכאן באוניות שמפליגות מכל קצוות תבל, ושער הכניסה הראשי הוא הנמלים ומשרדי המכס שבאשדוד ובחיפה.

בימים כתיקונם, "כלכלת הים" של ישראל מעוררת אפס עניין בציבור הכללי. אבל בשנה האחרונה המלחמה באוקראינה ומגפת הקורונה הובילו למשבר כלכלי חדש, שזכה לשם האמורפי "משבר שרשרת האספקה" והביטוי המקומי שלו היה "פקק" של עשרות אוניות מול מפרץ חיפה ומול אשדוד. על העיכובים בכניסת הסחורות לישראל, שילמו בסוף הצרכנים.

מי שהרוויח ממשבר שרשרת האספקה הגלובלית היא תעשיית הספנות הגלובלית ואיתה הנציגה המקומית צים. החברה של עידן עופר, שהיתה עד לא מזמן על סף פשיטת רגל, רשמה רווחי שיא של 4.65 מיליארד דולר בשנה שעברה - הרווח השנתי הגדול ביותר מעולם לחברה ישראלית. גם שוק הנמלים המקומי החל לעורר עניין, ומשוק דואופולי מיושן נהפך בזכות הרפורמה בנמלים לשוק תחרותי, עם שני נמלים פרטיים חדשים. לכל זה יש להוסיף את הפרטת נמל חיפה שהכניסה מיליארדים לקופת המדינה, והפכה את מפרץ חיפה למוקד התנגשות בין המעצמות הודו וסין.

גם אחרי שצים תחזור לפרופורציות הרגילות שלה, ואוניות יפסיקו להמתין בלב ים – ישראל תמשיך להיות כלכלת אי שתלויה לחלוטין ביבוא ימי. "קולות הימאים" של הסינים, ההודים, הוועדים ועידן עופר ימשיכו להשפיע עלינו יום־יום, גם אם נהיה מודעים לכך וגם אם לא.