זו הייתה שנה טובה למנכ"לים של שני הבנקים הגדולים בישראל. לחנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, הייתה שנה מוצלחת קצת יותר, עם המשך צמיחה חדה באשראי, וגיוס הון שנולד מצורך בעקבות המגמה השלילית בשווקים, אך הסתיים בהצלחה. לעומתו, דב קוטלר מנכ"ל בנק הפועלים נאלץ להתמודד עם השלכות צמיחה אגרסיבית מדי שעשה בבנק באשראי, מה שאילץ אותו לעצור חלוקת דיבידנד לשני רבעונים ולבלום את הצמיחה. אולם נראה כי גם משבר זה מאחוריו, והוא גם פיצה את המשקיעים באמצעות חתימה על הסכם חדש להפצת כרטיסי האשראי של ישראכרט, שמטה לטובת הבנק באופן דרמטי את חלוקת ההכנסות.

מעל לכל, את השנה החדשה יכולים שני המנכ"לים לפתוח בחיוך רחב, שכן לא משנה כמה היו מתאמצים בצמיחה, התייעלות ופיתוח מנועי הכנסות חדשים, שום דבר לא היה משפר להם את הרווחיות בצורה טובה יותר כמו העלאת הריבית. הבנקים הם מהסקטורים הבודדים שמרוויחים ובגדול מעליית הריבית. מעלייה של 1% בריבית מגדילים פועלים ולאומי את הכנסותיהם במעל ־2 מיליארד שקל בשנה באפס מאמץ, בשל עלייה בהכנסות מפעילות האשראי שלהם.

אולם לצד זאת על קוטלר ופרידמן יש אחריות, בתור מי שמובילים את מערכת הבנקאות בישראל, להיות גם הגונים בצד השני של המשוואה. הכוונה לצד הפיקדונות, ולהגדיל בצורה הוגנת את הריבית שהם משלמים ללקוחותיהם, ולא כשם שהבנקים עשו זאת (התמקדו בהעלאת ריביות בפקדונות לשנה ומעלה).

רווחי העתק של הבנקים שעמדו על מעל 11 מיליארד שקל בחצי שנה בלבד צפויים רק להתעצם בשנה הבאה, כשתתבטא מלוא עליית הריבית בדוחות לשנת 2023. אם קוטלר ופרידמן לא ישכילו להבין שעליהם להסתפק בשיפור נמוך יותר ברווחיות, ולחלוק את יתרונות העלאת הריבית עם בעלי הפיקדונות, הם עוד עלולים למצוא עצמם בשנה הקרובה מתמודדים עם איזו יוזמה דרקונית מצד הכנסת להגבלת רווחיהם או לפיקוח על הריביות.