אבידן, בדומה לקודמיו בתפקיד, מתמודד עם הטענה שהפיקוח על הבנקים מתמקד בצד היציבות של המערכת הבנקאית, ומעדיף אותה על פני התחרות. אבידן מנסה כל הזמן להוכיח שאין זה המצב, והוא קידם מאז שמונה לפני שנתיים מספר רפורמות, בהן מעבר בקליק בין בבנקים, בנקאות פתוחה ושיפור יכולת ההשוואה במשכנתאות. אולם רק בעוד כמה שנים ניתן יהיה לדעת אם הן אכן יחוללו שינוי.

בינתיים מעמידים הבנקים את אבידן במבחן — עליית הריבית במשק היא עול על לקוחות הבנקים שהלוואתיהם מתייקרות. הבשורה החיובית אמורה להיות בצד הפיקדונות של הבנקים, שהריבית עליהם עולה גם כן. אלא שנראה שלמרות ההפצרות של אבידן בבנקים, הם מעלים באופן לא מספק את הריבית בפיקדונות. אבידן מצדו עדיין לא נקט צעד חריג שיטלטל את השוק.

מבחן נוסף עבורו הוא בשוק המשכנתאות — המינוף בהן הולך וגדל, וכך גם פרמטרים נוספים שמעידים על עלייה בסיכון, מה שמעלה את השאלה אם לא צריך להתערב ולצנן את השוק. גם כאן נמצא אבידן בדילמה, שכן התערבות שלו בשוק עלולה רק להקשות יותר על רוכשי דירה ראשונה. ברקע כל אלה נמצאת הוועדה לבחינת מבנה הפיקוח של ענף הפיננסים, שנכון לכתיבת שורות אלה כבר בישורת האחרונה. הוועדה בוחנת את הוצאת הפיקוח הצרכני־תחרותי על הבנקים מידי בנק ישראל, ואבידן והבנק המרכזי לא יוותרו כל כך מהר.