שרת החינוך יפעת שאשא ביטון נכנסה לתפקיד כשהיא מאוד מודעת לזמן הקצוב שיש לממשלה ולה. לכן היא ניסתה לקדם כמה שיותר רפורמות בזמן קצר. זה כמובן עירב אותה בכמות גדולה במיוחד של מחלוקות וגרר פשרות ומהלכים חלקיים.

אחרי שנים ארוכות של דיבורים, שאשא ביטון העבירה את האחריות למעונות היום למשרד החינוך אבל השיגה להם בינתיים הרבה פחות תקציבים מהדרוש. היא העבירה רפורמה שהגדילה מהשנה הנוכחית את עצמאות המנהלים והרשויות המקומיות אבל מנהלים רבים מתלוננים שקיבלו יותר בירוקרטיה מעצמאות. היא החליפה את בחינות הבגרות החיצוניות במדעי הרוח בבחינות פנימיות ועבודת גמר מתוך כוונה לאלץ את המורים ללמד את התלמידים ללמוד, אבל המהלך עורר ביקורת על הפגיעה במעמד מדעי הרוח. במאבק על שכר המורים היא תפקדה כנציגה של הסתדרות המורים יותר מאשר כשרה, מה שסייע מאוד למורים.

שרי חינוך באים והולכים כל שנה וחצי ומתחילים רפורמות שממשיכיהם מבטלים. לשאשא ביטון יש עוד כמה חודשים בתפקיד. השאלה היא אם תצליח לקדם את הרפורמות שלה מספיק עד שיהיו בלתי הפיכות. רפורמת עצמאות המנהלים כבר יצאה לדרך ולכן נראית בלתי הפיכה. רפורמת הבגרויות תתחיל השנה בכיתות י' ולכן כלל לא בטוח שלא תבוטל על ידי שר חדש. הסיכויים של שאשא ביטון להמשיך במשרד לא נראים גבוהים, ותלויים בעיקר באפשרות שיו"ר מפלגתה בני גנץ יהיה ראש הממשלה.