בעידן הטרום־קורונה, עולם הקניונים היה מפלצת דו־ראשית בשליטת הקבוצות עזריאלי ומליסרון. כן, היו להן מתחרים, אבל שתי אלו גרפו את רוב החוזים הגדולים וזכו ברוב השמות הנוצצים.

בשנתיים של מגפה גילה הצרכן את העדפתו המובהקת למרכזי מסחר פתוחים, "הביגים". היתרון היה ברור: בזמן שהמדינה נשטפה פניקה ויראלית, הביגים נעדרי קורת הגג והחלונות הציעו נידוף אופטימלי של וירוסים ושאר מיקרובים. גם הרגולציה שירתה את הביגים, בזמן שהמרכזים הסגורים ספגו הגבלות קשוחות יותר.

את רוב הרגלי הקורונה, כמו עטיית מסכות ושימוש תדיר באלכוג'ל, הציבור כבר זנח מאז, אבל ההעדפה למרכזי הקניות נותרה בעינה. נתוני ריס, המודדים חנויות זהות בעיקר בתחום האופנה במרכזי קניות, מבשרים על צמיחה דו־ספרתית במכירות המרכזים הפתוחים בחודש נתון, לעומת חד־ספרתית במקביליהם הקניונים. אפילו תקופות של לפני החגים, המאופיינות בקניות מרובות, לא איזנו את המשוואה: בשבוע שקדם לפסח האחרון זינקו מכירות "הביגים" ב־26%, לעומת 5% בקניונים האזוריים. ונראה שבחג הקרוב המספרים יהיו דומים.

בשנים הללו, ביג, שבשליטת האחים יהודה ורוני נפתלי ומנוהלת על ידי חי גאליס, עשתה קפיצת מדרגה משמעותית, לא רק בתודעת הצרכנים. פעילותה מחוץ לישראל התרחבה והיא מחזיקה כיום ב־62 נכסים בישראל, בארצות הברית ובסרביה, מתוכם 47 מרכזים מסחריים. כמו כן, היא הגדילה את אחזקותיה (85%) בחברת הנדל"ן המניב אפי נכסים, שפועלת בעיקר במזרח אירופה, עם 30 נכסים. מנתוני המחצית הראשונה של השנה עולה שביג תרגמה את ההצלחה גם לעלייה בדמי השכירות: בחוזים החדשים שחתמה במרכזי המסחר, דמי השכירות עלו ב־33% ביחס לתקופה המקבילה, ועמדו על 137 שקל למ"ר. במרכזים שנבנים ובהרחבות של אלה הקיימים דמי השכירות הגיעו אף ל־167 שקל למ"ר.