כששרת הכלכלה אורנה ברביבאי שמעה במהלך ישיבת עבודה את הטענה כי הישראלים לא מוכנים לעבור ממותג למותג, היא הוציאה את הטלפון ואמרה, "רגע, אני מתקשרת לאחותי ובודקת". האחות השיבה: "תלוי מה המוצר ומה המותג החדש", והישיבה המשיכה. האנקדוטה הקטנה הזו מדגימה היטב את אופייה של ברביבאי: היא תכליתית, מהירה ומעדיפה את השטח על פני התיאוריה.

ברביבאי מתגאה בעיקר ברפורמת היבוא שנחקקה בחוק ההסדרים האחרון, למרות שמדובר במגמה רבת־שנים שהבשילה עתה ושעקרונותיה גובשו במשרד האוצר. ברביבאי תטען, ובצדק מסוים, שהמהלכים הללו לא קודמו במשך שנים, וכי העבודה הטכנית של ביטול התקינה, של בדיקה תקן אחר תקן, מוטלת עליה.

למעשה, את הקרדיט שברביבאי נוטלת לעצמה, נותנים לה גם פוליטיקאים ופקידים בכירים רבים. אלה מודים כי הם הופתעו מהאופן שבו היא נרתמה לטובת ביטול התקנים וקידום רפורמת היבוא. יהיו שיאשימו את ברביבאי באימפולסיביות, כפי שבא לידי ביטוי בסרטון השלכת הגלידה של היצרן המקומי של בן אנד ג'ריס ובסרטון הזועם על החניה הלא־אלגנטית של ח"כ קרן ברק, אך במקרה של ביטול התקינה, התכונות הללו התבררו כחשובות והן הועילו לרתום את משרד הכלכלה המנומנם לפעול.

ברביבאי מייצגת דגם חשוב ונצרך מאוד של שרה בממשלה, היא לא מתיימרת להיות כלכלנית מקורית או אפילו מנהיגה בעלת חזון עצמאי. היא אשת ביצוע מן המעלה הראשונה, שנכונה להשתכנע מגורמי המקצוע, ולא נרתעת מלקיחת אחריות. דווקא תכונות אלה יאפשרו לה לשרוד כמספר 2 ברשימת יש עתיד.