זו הייתה אמורה להיות השנה של חיים גליק, מנכ"ל חברת נת"ע, החברה הממשלתית שמקימה ומתפעלת את פרויקטי הרכבת הקלה בגוש דן — ואמורה להקים בהמשך גם את פרויקט המטרו.

גליק היה אמור להשיק מיד אחרי החגים את הרכבת שמחכים לה מאות אלפי אנשים בגוש דן כבר יותר מדי שנים, הקו האדום של הרכבת הקלה שמחבר בעזרת מנהרות ומסילות את פתח־תקווה, רמת־גן, תל־אביב יפו ובת־ים. אבל ככל שהזמן מתקרב נדמה כי ההשקה מתרחקת, ועוד ועוד "תקלות של הרגע האחרון" מתגלות בפרויקט המורכב הזה שנדמה שמלווה אותנו כבר משחר ההיסטוריה. העיכובים הללו היו נסלחים אלמלא גליק עצמו היה מצהיר תחת כל עץ רענן כי הרכבת תתחיל לפעול בחודש נובמבר, ובכך מגדיל את הציפיות ומסכן את המוניטין שלו ביודעין.

הצרות של גליק לא נעצרו בבלימות הפתאומיות של הקו האדום. בחודשים האחרונים נלחמת חברת נת"ע בכמה חזיתות שונות: ברשויות מקומיות ובחברות ממשלתיות שמקשות עליה לקדם את קווי הרכבת הקלה העתידיים שנבנים בימים אלו.

ואם זה לא מספיק, גם פרויקט הדגל הלאומי, הרכבת התחתית בגוש דן, מתקדם בעצלתיים: הממשלה היוצאת לא הצליחה להעביר את חוק המטרו בכנסת, וקולות שונים קוראים לממשלה לקחת את ניהול הפרויקט מנת"ע ולהעביר אותו לגוף ממשלתי אחר.

גליק לא בהכרח אשם בכל התקלות הללו שמתרחשות סביבו. הוא קיבל על עצמו ירושה מפוקפקת ונכנס לתפקיד בלתי אפשרי בסיטואציה בלתי אפשרית. אבל מי שמוכן לקחת על עצמו סיכונים ואתגרים צריך לדעת כי גם כישלון הוא אופציה. בסופו של דבר, המורשת של גליק תימדד בנסיעת הבכורה של הרכבת הקלה — ולכולנו כבר נגמרה הסבלנות מזמן.