שנה מאתגרת עברה על ראש המטה לביטחון לאומי, ד"ר איל חולתא, ולא רק בשל הדאגה לאינטרסים הביטחוניים של ישראל שעליהם הוא מופקד. חולתא, שמונה על ידי ראש הממשלה הקודם נפתלי בנט אמנם שרד את חילופי הגברי בלשכת ראש הממשלה ואת כניסתו של יאיר לפיד אליה, אולם הדבר לווה ברחשים על ירידת מה במעמדו ובסמכויותיו, דבר שרשמית הוכחש.

במהלך השנה האחרונה העיסוק המרכזי של המטה שבראשו חולתא עומד היה הגרעין האיראני, ועניין זה לא צפוי להשתנות בשנה הקרובה — עם הסכם חדש עם ממשל ביידן או בלעדיו. הקשרים ההדוקים שפיתח חולתא עם מקבילו האמריקאי, ג'ייק סאליבן, הביאו להישג משמעותי עבור ישראל — סירוב אמריקאי להוציא את משמרות המהפכה מרשימת הסנקציות במקרה של הסכם חדש בין טהרן לוושינגטון, אף שכבר היה נדמה שממשל ביידן ייעתר לדרישה האיראנית.

השארת המשמרות ברשימת הסנקציות היא לא סמלית, אלא מנוף משמעותי המרחף מעל משטר האייתוללות. משמרות המהפכה נחשבות לזרוע הטרור, לכוח הצבאי וגם לשחקן הכלכלי המשמעותי באיראן.

במקביל לטיפול בנושא האיראני הוביל חולתא את התיאום עם המדינות השכנות, כולל הקשר עם המצרים בהקשר העזתי, אולם גם יוזמות אזוריות כלכליות עם האמירויות, ירדן ומצרים. מאמצים אלה הבשילו בסופו של דבר להסכם הסחר החופשי עם האמירויות, הקמת הפרויקט הסולארי בירדן וכן הסכם לשיתוף פעולה בתחום הגז עם מצרים. מיזמים אלה, לצד דגש על טיפול בנושאים כמו השלכות משבר האקלים, מבהירים כי חולתא ואנשיו מקדמים אג'נדה ולפיה החוסן הביטחוני של ישראל אינו אך ורק נגזרת של ההתפתחויות בטהרן, אלא הרבה מעבר לכך.