חנה קנייזבה־מיננקו, המייצגת את ישראל מאז 2013, היא אלופת ישראל וגם מחזיקה בשיא ישראל בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת. היא סגנית אלופת העולם (בייג'ינג 2015), סגנית אלופת אירופה (אמסטרדם 2016), שלישית באליפות אירופה באולם (פראג 2015), רביעית באולימפיאדה (לונדון 2012), חמישית באולימפיאדה (ריו דה ז'ניירו 2016), רביעית באליפות העולם (לונדון 2017), שישית באולימפיאדת טוקיו (2020) וזוכת מדליית ארד באליפות אירופה (מינכן 2022). לא היה ספורטאי ישראלי שנמצא בצמרת ענף האתלטיקה כל כך הרבה שנים ועדיין ממשיך להתחרות במוטיבציית שיא. אין ספורטאי ישראלי שיכול להתמודד עם כל כך הרבה פציעות ואכזבות כמו קנייזבה־מיננקו — מלכת האתלטיקה הישראלית הבלתי מעורערת. הזכייה במדליית ארד באליפות אירופה במינכן — שאותה הקדישה לזכר הנרצחים באולימפיאדת מינכן, בשנה ה־50 לאסון — היא תוספת ענקית לגדולה שלה. "אצלי בראש זה ככה. עבר אולימפיאדה. מתחילים לעבוד באפס. אני חיה בהווה", הסבירה פעם.

במשך שנים, קנייזבה־מיננקו החזיקה את האתלטיקה הישראלית כמעט לבדה. היא ייבאה כל כך הרבה ידע, בעיקר פסיכולוגי, מהתרבות הספורטיבית שממנה הגיעה. "המאמן הראשון שלי, באוקראינה, כעס עליי שהגעתי לתחרות ורציתי להצטלם עם המתחרות שלי, הטובות ביותר. הוא אמר לי, 'הן צריכות להצטלם איתך, ככה את צריכה לחשוב'", סיפרה. "ואז הגעתי לגמר ואמרתי 'וואו'. הייתי צעירה, מגיעה לאולימפיאדה. וחשבו שאני צעירה בלי ניסיון והשגתי מה שאני אמורה להשיג. אבל אמרו לי, 'זו אחריות שלך לא לקחת בקלות את הגמר'. אתה צריך לתת את הכל כי אתה מייצג את המדינה. זו האחריות שלך". עם התפיסה הזו הגיעה לכל תחרות כנציגת ישראל. כמי שנחושה לנצח כל תחרות אתלטיקה היא לא רק העניקה השראה לדור שלם של ספורטאים תחרותיים ישראלים, אלא גם הדביקה את הספורטאים הישראלים האחרים בתפיסה הזו — במיוחד את העולים והזרים, שראו איך קנייזבה־מיננקו, עם המבטא הכבד והמנהגים הזרים, נהפכה לשם מוכר בכל בית ישראלי בזכות מנטליות שמובילה להישגיות ולמצוינות יציבה. "מה שאני אוהבת בקפיצה משולשת זה שיש שלוש קפיצות, שבכל אחת יש הרבה מה לשפר מבחינה טכנית - אם בחורה כמוני מפורטוגל יכולה לשפר את עצמה ולשבור שיא עולמי, אז למה אני לא", הסבירה קנייזבה־מיננקו. "הגבולות בראש שאנשים שמים לעצמם זה רק מפריע".