40 שנות הקריירה של אברהם ביגר בנו לו מוניטין עם גוון מובהק מאוד: ביצועיסט קר רוח, דומיננטי וקשוח, שאינו נרתע מעימותים. לכן הופתעו רבים בשוק ההון בבוקר ה־18 בנובמבר, כשרגע לפני פתיחת המסחר דיווח "כלכליסט" שאברהם ביגר התפטר במפתיע מראשות דירקטוריון פז. הרקע: התקוטטות בלתי פוסקת בין ביגר לבין הדירקטורים החיצוניים בחברה.

"כמו בכל דבר בחיי המקצועיים, מרגע שאני מחליט אני מבצע מהר", אומר ביגר ל"מגזין כלכליסט" בראיון ראשון ובלעדי מאז פרש. "לא שיתפתי כמעט אף אחד בהחלטה להתפטר. הייתי מאוד שלם ומאוד מגובש עם עצמי".

התדמית שלך בשוק היא של מנהל עקשן, אפילו כוחני. איך זה שהרמת דגל לבן מול הדירקטורים?

"אני כמעט בן 75, ואני מודה שמשחקי החתול והעכבר הללו כבר לא לגילי. אם הייתי צעיר בעשור, או אם הייתי חושב שלא סיימתי את המשימה שלי בפז — לא הייתי פורש. אבל כאשר כל שני וחמישי תוקעים לך דברים בדירקטוריון משיקולים פוליטיים, ומדליפים לעיתונים דברים מעוותים, זה גורם לך לעשות חשבון אישי. יש הנהלה מצוינת, סובבתי את הספינה לכיוון הנכון, יש לי מחליף ראוי כהראל לוקר, אז את שלי עשיתי.

"הגעתי לפז על מנת להעיר אותה. רצתי מהר מאוד כדי להתאים את פז לעולם החדש, ואני משוכנע שעשיתי זאת. שילמתי מחיר אישי, אבל סובבתי את ההגה של פז לכיוון הנכון. הדבר החשוב ביותר הוא שהמשימה הושלמה, והדרך החדשה הותוותה".

קצת יומרני לומר שהשלמת משימה אחרי כהונה של 19 חודשים, לא?

"עובדה, אפשר. תראה מה הספקתי. בעידן הנוכחי, 19 חודשים זה המון זמן. הספקנו לעשות כל מה שתוכנן: החלפנו מנכ"ל שלא התאים יותר (יונה פוגל, ג"ח) והבאנו מנכ"ל מצוין (ניר שטרן, ג"ח). רוב חברי ההנהלה הישנה הוחלפו בהנהלה חדשה מצוינת ונמרצת, הבאנו את האנשים הכי טובים בשוק. ביצענו כמה עסקאות אסטרטגיות לחברה, ארגנו מחדש את חוב החברה, ומעל הכל: הכנסתי את בית הזיקוק לנתיב למכירה, והתהליך מתקדם. כשנכנסתי לתפקיד והתחלתי לדבר על הצורך להיפרד מבית הזיקוק כולם חשבו שאני משוגע. היום כולם מבינים שצדקתי.

"אני לא האיש הכי קל, אני מודה, אבל הדברים האלה שאתה מצטט עליי הם יותר תדמית ומיתוג מאשר מציאות. אני ממוקד ביעדים וחותר להשיג אותם במהירות, אז יש כאלה שמפרשים את זה כ'איש לא קל'. אבל תשאל מנהלים שעבדו איתי לאורך השנים: כשאני נותן אמון, אני האיש הכי קל בעולם".

"אם אין גרעין שליטה, למה בכלל צריך דח"צים?"

הסערה ליוותה את כל תקופתו של ביגר בפז — מההגעה, דרך הקדנציה ועד לעזיבה. זו היתה קדנציה שבה החברה עברה שינויים רבים. פז מתנהלת ללא גרעין שליטה כבר ארבע שנים, מאז שצדיק בינו ויתר על השליטה בחברה בשל חוק הריכוזיות. בהיעדר גרעין שליטה, הדירקטוריון הופך לגוף החזק והקובע — ובפז, הדירקטוריון נחלק לשני מחנות: מצד אחד מחנה ביגר, שכלל את הדירקטורים הרגילים אריק שור, רויטל אבירם ומנחם ברנר; ומולו הדירקטורים החיצוניים (דח"צים) מאירה גיט, עמי שפרן ועודד גילת. הדירקטור אריק שטיינברג היה לשון המאזניים בין הצדדים.

הקרב בין שני המחנות היה מר ולווה בהדלפות רבות לתקשורת. ביגר נזהר בכבודם של הדח"צים — "אני מדבר על העיקרון ולא על האנשים" — אבל קשה לפספס את הביקורת שלו. "המחוקק לא ליווה את חוק הריכוזיות בהסדרת פעילותן של חברות שיתנהלו ללא גרעין שליטה, ופז היתה החברה הריאלית הגדולה הראשונה שהפכה לכזו".

איפה אתה רואה כאן הבעיה?

"בחברה עם בעל שליטה, תפקידו של הדח"צ הוא לשמור שהבעלים לא ינצלו את השליטה לרעה. אבל איזה תפקיד יש לו בחברה ללא גרעין שליטה, שבה כל הדירקטורים נעדרי זיקה? למה בכלל צריך דח"צים בחברה ללא גרעין שליטה? זו שאלה עקרונית, שצריכה להיות חומר למחשבה לרגולטור".

למה זה משנה אם הם מוגדרים כדח"צים?

"דח"צים הם בעלי סמכויות יתר, בהשוואה לדירקטורים האחרים. הדח"צים בפז יושבים בוועדת המינויים של החברה וקובעים במידה רבה את זהות הדירקטוריון. זה נותן להם כוח אדיר. נכון שגם גוף מוסדי יכול להציע דירקטור, אבל כל מוסדי יכול להציע דירקטור מכהן אחד בלבד.

"בפז, הדח"צים גם שולטים בוועדות הרגולטוריות: כספים ומאזן, ביקורת ותגמול. אני, כיו"ר, מנוע מלהשתתף בישיבות של הוועדות הללו. גם אם כולם צדיקים, זה מבנה עקום ורע לחברה. לכל חברה".

וזה מה שעורר את המאבקים בדירקטוריון?

"ברגע שיש שתי קבוצות לא־שוות זה מייצר מתח, גם אם כולם קדושים. היתר השליטה שניתן לפז היה גלולת רעל אולטימטיבית".

תסביר.

"כשצדיק בינו עזב, היתר השליטה שבו הוא החזיק הועבר לפז, מכוח החזקתה בבית זיקוק. בנקודת הזמן הזו היתר השליטה נוסח באופן עקום מאוד. הוא הביא למצב שבו הדירקטוריון מתעצב בהדרגה על ידי קבוצה מכהנת. דמוקרטיה זה לא. זה הפך את החברה ללא־אטרקטיבית לרכישה".

אתה רומז שאחרי שבינו עזב, מישהו בפז ניסה להרחיק אנשי עסקים מלהשתלט על החברה?

"אני אומר לך שזה המצב שנוצר בפועל: בגלל היתר השליטה ומבנה הדירקטוריון אף אחד לא רצה לרכוש את פז, מאז צדיק בינו. זה לא מקרי. מי יקנה שליטה בחברה שהוא לא יכול לשלוט בה בפועל? וזאת בנוסף לכך שכל עוד פז מחזיקה בבית הזיקוק — יש מגבלה על כמות המניות שיכול כל אדם או כל גוף לקנות לפני שיש לו היתר שליטה. תחבר את הכל יחד ותבין כמה קשה להשתלט על פז".

מי עמד מאחורי זה? יונה פוגל?

"אני לא מתכוון להיכנס לשמות. שכל אחד יעשה את החשבון שלו לבד".

כשניסית לשנות את היתר השליטה כך שיחליש את הכוח של הדח"צים, לא עדכנת את החברה מבעוד מועד.

"אני חשבתי שכך אי אפשר להמשיך. ברור שאם הייתי מביא את זה לדירקטוריון מבעוד מועד, הדח"צים היו מסכלים זאת, וזה גם היה דיון תיאורטי בלבד. רציתי לבדוק קודם מה אומרים ברשות החברות הממשלתית ורק אחר כך להביא את זה לדירקטוריון. ועובדה: רשות החברות הסכימה איתי, אבל הדח"צים, מטעמים שלהם, דחו את זה. אם הייתי מביא את זה מראש, היו מכשילים גם את הניסיון. מובן ששינוי היתר השליטה לא יכול להתבצע ללא אישור הדירקטוריון.

"אגב, אין ספק שאם החברה היתה אטרקטיבית מצד בעלי שליטה למיניהם, הדבר היה משיא ערך לבעלי מניותיה, וזו רק עוד סיבה לשנות את היתר השליטה".

גם בגופים פיננסים ללא גרעין שליטה, יש את סוגיית היתר שליטה.

"זה נכון, אבל יש הבדל מהותי: בגופים הפיננסים יש רגולטורים — רשות שוק ההון, המפקח על הבנקים — שהם סוג של פילטר במינויים. יש שם חוקים אחרים. בגופים ריאליים אין רגולטור מסנן. סידרו פה היתר שליטה מיוחד לפז שהונדס לצרכים מסוימים".

מה ההבדל בינך ובין הדח"צים? הם לא עובדים למען פז?

"הדח"צים הצביעו נגד המינוי שלי ליו"ר ולא השלימו איתו. אני יכול לדבר רק על עצמי: אני עבדתי עבור בעלי המניות. הם בעלי הבית, ומבחינתי הם בראש רשימת החשיבות. יש כמובן גם עובדים, לקוחות, כולם חשובים ויקרים — אבל בעלי הבית לפני הכל. להם הייתי צריך להשיא ערך. אני לא בטוח שכולם חושבים כמוני".

"פז הלכה לניתוח לב. אז שילמתי למנתחים הטובים ביותר"

הקדנציה של ביגר כיו"ר פז, לא היתה הפעם הראשונה בה כיהן בחברה בתפקיד בכיר. הוא כבר שימש מנכ"ל פז בשנים 1993–1997. ביגר ניהל קריירה ארוכה ומרשימה: הוא היה מנכ"ל בנק כללי של הרוטשילדים כבר בגיל 38, ושימש כיו"ר שופרסל וכמנכ"ל ויו"ר מכתשים אגן בתקופת הזוהר של אי.די.בי, תחת נוחי דנקנר.

לקדנציה השנייה שלו בפז הגיע בשעה שהחברה התמודדה עם משבר ששורשיו בשינויים מרחיקי הלכת בעולם האנרגיה ובמעבר מדלקים לאנרגיה מתחדשת. בהמשך הגיעה הקורונה, שהכבידה גם כן.

עם כל התהפוכות האלה, איזה עתיד יש לפז?

"עולם שימושי הדלקים הפוסיליים נמצא בפיחות מהיר, ולכן הייתי צריך לפעול בפז מהר מאוד. זה מחייב את החברה לבצע מהלכים מהירים, להרחיב את יתרונותיה ולהיפרד מהנכסים המעיקים".

למה אתה חושב שפז צריכה להיפרד מבית הזיקוק? זה זמן נכון לעסקת ענק כזו?

"בית הזיקוק הוא נטל כבד מאוד על פז. הוא ההבדל בין הפיכת פז מחברה מדשדשת לחברה מצטיינת. אמרתי שצריך להיפרד ממנו הרבה לפני שפז התחילה להפסיד בגללו, כי ראיתי מה הולך לקרות. הכל כיום פורח בפז: הדלקים, ילו, פזגז. רק דבר אחד גורר את החברה מטה: בית הזיקוק. אין דבר כזה, 'זמן טוב לעסקה'. מי אומר שעוד שנה העסקה תהיה יותר טובה? אולי היא תהיה פחות טובה".

עובדה שיש מי שמתעניין ברכישת בית הזיקוק. אולי בכל זאת כדאי להשאיר אותו.

"יש גופים שיש להם יתרונות משמעותיים בבעלות על בית זיקוק — מקורות גלם נוחים, קשרי שיווק בינלאומיים וכן הלאה. לפז אין. כמובן שכל עוד אנחנו שם, אנחנו מתנהגים כאילו זה שלנו לנצח".

בתקופה שלך שכר היועצים האמיר דרמטית. יש דו"ח ביקורת בחברה על כך.

"בדו"ח אין כל ביקורת עליי, זו עוד מניפולציה שיצרו גורמים אינטרסנטים בפז. יש דוח ביקורת על פגמים מסוימים בחלק מההתקשרויות. עניינים טכניים. לקחו דו"ח ענייני לוועדת ביקורת והפכו אותו לכלי לניגוח פוליטי.

"אז קודם כל — נכון, שכר היועצים גדל בתקופתי. זה מפני שלפניי, פז לא העסיקה כמעט אף יועץ בתחומי הליבה. התייעצו מעט עם אנשי מקצוע. בזמן הביניים שבין יציאת ההנהלה הקודמת לכניסת החדשה נשארתי בעצם לבד, ניהולית, ולכן בין היתר החברה נזקקה לעזרה אסטרטגית בחשיבה לאן הולכים מכאן. הבאתי את היועצים הטובים ביותר בשוק: מנכ"ל שופרסל לשעבר אפי רוזנהויז, יו"ר לאומי קארד לשעבר, ובקרוב יו”ר ישראכרט תמר יסעור, חברת מקינזי — אנשים שהם ליגת העל. עליהם אפשר להלין? הם שווים כל שקל".

מקינזי עלו 20 מיליון שקל. זה יקר מאוד.

"אני לא מזלזל בסכום הזה, אבל בחייה של חברה כמו פז, אם מקינזי מביאים תרומה — ובעניין תרומתה אין חולק — זה סכום ששווה לשלם. כשאתה הולך לניתוח לב פתוח אתה רוצה את המנתח הטוב ביותר. פז היתה זקוקה לניתוח לב פתוח, ומקינזי הם הטובים ביותר. הם מומחים בתהליכים כאלה. החברות הכי טובות במשק שעברו תהליכים כאלה שילמו סכומים דומים".

אז למה הלכת מאחורי הגב של הדירקטוריון בעניין?

"זה לא נכון, בלשון המעטה. הדירקטוריון ידע על מקינזי, שגם הופיעו בפניהם. עכשיו בדיעבד באים בטענות. אגב, במקור לקחתי חברת ייעוץ קטנה יותר, אבל דירקטורים אמרו לי: 'הם קטנים מדי, צריך מישהו רציני יותר'. אז הבאתי את מקינזי. עכשיו שואלים 'למה הבאת אותם'".

אומרים שאתה מקבל החלטות לבד, לא משתף.

"הטענה הזו סותרת את הטענה שנועצתי ביותר מדי יועצים. אז יש לי הצעה למי שמבקר אותי: תחליטו אם איני מתייעץ או שאני מתייעץ יותר מדי".

רכישת סופר יודה היא עסקה קטנה. למה הייתם צריכים אותה? זה העתיד של פז?

"מדובר בעסקה אחת מיני רבות שיש לבצע. זו יריית הפתיחה. בנינו תוכנית שלוקחת את יתרונות פז — מיקומים, בעלות על נכסי מקרקעין, והכי חשוב לקוחות ופעילות קמעונאית מוצלחת — ומשביחה אותן. בנוסף ביצענו את עסקת סופר יודה כשהמודל הוא חנויות נוחות בתוך השכונות. ותראה איך החברות המתחרות בתחום הדלק מבצעות אחרינו פעולות דומות. ולא רק הן: גם ההבאה של סבן אילבן בידי הראל ויזל היא חלק מזיהוי הצורך של הלקוחות בנוחות ליד הבית".

ניהלתם מו"מ רציני עם יינות ביתן. לא היה עדיף לקנות אותם?

"ביתן רצה כסף החוצה ואנו דרשנו כסף פנימה. זה לא התחבר".

בסופו של דבר, הגעת לפז כשהחברה היתה בשווי של 5 מיליארד שקל. מאז נמחקו כמעט 2 מיליארד. זה לא ממש מראה על קדנציה מוצלחת.

"קודם כל, אתה שופט את התשואה בתקופת קורונה, שמעוותת את הכל. שנית, אי אפשר לשפוט תשואה של אימפריה כמו פז בזמן כל כך קצר. אני מבטיח לך שאם החברה תמשיך בדרך שהתוויתי, בתוך שנה־שנתיים תראה את התוצאות, והן יהיו מצוינות".

האופי שלך מתאים לרוח התקופה בניהול חברה ציבורית?

"בהחלט כן. תזכור שגם היו"ר הקודם בפז (יצחק עזר, ג"ח), שאי אפשר לומר שהיה בעל אישיות כשלי, מצא את עצמו במאבק עם הדח"צים, ובסוף נמאס לו והוא פרש. דירקטוריון פז, במתכונתו הנוכחית, הוא בלתי ניתן לניהול".

פז מיחזרה חוב גדול אבל גם גייסה 600–700 מיליון שקל נוספים ששוכבים סתם בבנקים היום.

"כסף מגייסים כשיכולים, לא כשצריך. הכסף שיש בקופה של פז היום מאפשר לה להיות שחקנית מהירה על עסקאות גדולות. זה מצוין לחברה".

"ביידן יהיה נשיא בגיל 78. אני רק בן 75"

מלבד כהונתו בפז, ביגר מכהן כיו"ר החברות רקח וחברת PCB, שנמצאות בשליטת קרן פימי. זו השלימה באחרונה עוד גיוס, הפעם של 1.2 מיליארד דולר. "אני מאוד מעריך את פימי ואת בעל השליטה ישי דוידי. פימי הם חבורת המקצוענים הגדולה והטובה בשוק. אני עומד שם בראש שתי חברות ונהנה מכל רגע".

הקריירה שלך נמשכת כבר 40 שנה ועברה באינספור חברות ותפקידים, מה שמקנה לך נקודת מבט ייחודית. איך השתנה העולם העסקי בתקופה הזו?

"המגזר העסקי והניהולי עבר שינויים גדולים. הרגולציה הוחמרה, ומנגנונים שמונעים שימוש לרעה בשליטה בחברות הפכו הרבה יותר משמעותיים. אמנם פונקציית הרווחיות ויצירת ערך לבעלי המניות נשארה כשהיתה, מבחינת מיקומה בהיררכיה, אבל נוספו יעדים לא פחות חשובים: הדרך להגיע ליעד, ההתנהלות. יש כיום הרבה יותר התחשבות באיכות הסביבה, בעזרה לקהילה ובהכרה שאתה חלק מקהילה שהיא לא רק של אנשי עסקים. בעבר זה לא היה".

עבדת עם צדיק בינו, עם נוחי דנקנר ועם טייקונים אחרים. איך היחסים שלך איתם?

"לא אתייחס לאף אחד אישית, אבל תמיד אמרתי לבעלי השליטה שמעליי מה שאני חושב. לא תמיד זה פעל לטובתי, אבל זה אני. לאחד מבעלי השליטה אמרתי פעם שאני מוכן להיות בחוד החנית, אבל אני לא יכול להסתכל קדימה ואחורה בו־זמנית. במקביל לאמירה הזו הגשתי לו מכתב התפטרות".

הרגולציה בישראל פוגעת בעסקים?

"לא הרגולציה פוגעת. זה טוב שיש מגבלות. הבעיה היא שהרגולציה מייצרת עודף בירוקרטיה. השוני הגדול בין העולם העסקי הישן לעולם העסקי החדש הוא שקודם השגת יעדים היתה הדבר העיקרי, ועכשיו העיקר הוא שהפרוצדורה תהיה בסדר, כדי לא להסתבך. זה משתק לא מעט מנהלים, שרק רוצים להגיע הביתה בשלום. אז באמת צריך לשמור על תהליך, אבל אסור להוריד עיניים מהמשימה הגדולה".

איך היתה ההתנהלות מול המשקיעים המוסדיים, שהם בעלי המניות הגדולים בפז?

"יש מוסדיים נהדרים בישראל, אבל דיני החברות לא הותאמו לעולם החדש, וזה מונע מהמוסדיים למלא את תפקידם כיאות. אם לא יסדרו את זה, זה רק ילך ויחמיר — לא רק בפז, אלא בכל חברה.

"יותר ויותר חברות יהפכו לחברות ללא גרעין שליטה. זה העולם החדש, והבעלים החדשים הם המוסדיים. חייבים לבצע התאמות כדי לאפשר להם לפקח על החברות שהן הבעלים שלהן. נוסף על כך, המוסדיים צריכים להצביע באופן ישיר על נושאים מרכזיים בחייה של חברה ללא גרעין שליטה".

מה למשל?

"לו היתה לי אפשרות, הייתי מביא בפניהם חלופות בעניין בית הזיקוק ומבקש מהם להכריע, או לכל הפחות להביע את דעתם כדי שתובא בפני הדירקטוריון. גם בעניין בחירת יו"ר: לדעתי, המוסדיים צריכים לבחור יו"ר בהצבעה ישירה. אפשר להביא דברים כאלה לאסיפות כלליות, רק צריך לבצע התאמות רגולטוריות לשם כך".

מה דעתך על הגבלת שכר הבכירים בגופים הפיננסיים?

"גם אם העיקרון נכון, הביצוע גרוע. לא יכול להיות שמנכ"ל בנק גדול ירוויח כמו מנכ"ל בנק קטנטן. אין להם אותה אחריות על הכתפיים. לא יכול להיות ששכרו של מנכ"ל חברת ביטוח יהיה, בפועל, מנותק לחלוטין מביצועים. אם הוא הצטיין השנה, והלקוחות נהנים מכך — מדוע שלא ירוויח יותר? זה מסרס חתירה למצוינות.

"מעבר לכך, לא הגיוני שבסוג אחד של חברות השכר יוגבל, ובסוג אחר של חברות הוא לא יוגבל. כך יוצא שלא מעט מנהלים טובים בדרגי הביניים של הגופים הפיננסיים עוברים לסקטורים אחרים. מי שמפסיד מכך הוא הציבור".

חברות האחזקה נעלמות. מה דעתך על כך?

"זו התפתחות חיובית. אני אוהב את חוק הריכוזיות, כי הוא עשה יותר טוב מרע, אבל כמו שאמרתי — הוא חייב להיות מלווה בעוד שורת תיקונים. בישראל כמו בישראל, תיקנו משהו אחד ויצרו קלקולים אחרים".

באיזו תחושה אתה עוזב?

"אני שלם עם עצמי לגמרי. התוויתי דרך, עשיתי את שלי. אחרים ימשיכו".

לא קשה לך לוותר על הכוח?

"ממש לא. מעולם לא נמשכתי לכוח כמטרה, וההוכחה היא הניסיון שלי למכור את בית הזיקוק. המהלך הזה יוביל, בוודאות גדולה, להשתלטות על פז, שבסיומה הייתי מוצא את עצמי מחוץ לחברה. אם הייתי רוצה לשמור על הכוח, הייתי צריך לחבק את היתר השליטה.

"אגב, כשאמרתי בתחילת הכהונה שלי שאני רוצה למכור את בית הזיקוק, אמר מי שאמר: 'אל תדאגו, ביגר לא ימכור את בית הזיקוק כי זה מסכן את הכהונה שלו'. והנה, המשכתי עם תהליך המכירה ואנחנו בשלב מאוד מתקדם. הכיסא מעולם לא עניין אותי. רק המטרה מעניינת אותי".

לאן אתה הולך מכאן?

"כרגע לנוח קצת, ומי יודע. ג'ו ביידן, בגיל 78, עומד להתמנות לנשיא ארצות הברית. אני בן 75, אני עוד ילד".

‍