"המפגש הפיזי חיוני כדי לייצר תשוקה למקצוע"

במה הקורונה שינתה את אנלייט?

“הקורונה הייתה גורם מאיץ. היום כל מדינות העולם כבר מבינות שמשבר הקורונה הוא האח הקטן, והאח הגדול הוא משבר האקלים. בקורונה שלחנו אנשים לעבוד מהבית. במשבר האקלים הפתרונות יהיו מורכבים הרבה יותר. אם אנחנו לא רוצים שהוא יתממש, חייבים להאיץ את הטיפול בזה, בעולם וגם בישראל”.

ואיך היא שינתה את אופי הניהול שלך?

“למדנו בחברה לשלב בין עבודה מרחוק לבין הצורך לייצר מפגש פיזי בין האנשים. בעיניי, המפגש הפיזי חיוני כדי לייצר מוטיבציה ותשוקה למקצוע”.

מה יהיה האתגר הניהולי הגדול שלך בשנה הבאה?

“התרחבות נוספת, גיאוגרפית. דיברנו על זה בשיחות משקיעים; אנחנו בוחנים את השוק האמריקאי, שמהווה יעד אסטרטגי עבורנו. אנחנו שחקן שעובד בכל התחומים, ולכן נכנסו לאנרגיית רוח כבר ב־2011, עם מתקן שעובד בפולין מ־2014. היינו אחד משלושה בשוק הישראלי שהלנו לאגירה, ולכן גם עבור השוק האמריקאי אנחנו מסתכלים על הכל”.

מה היו ההצלחה והפספוס הבולטים שלך השנה?

“מה שאני רואה כפספוס הוא שלא כל הגופים מבינים כמה חשוב להאיץ את האנרגיות המתחדשות. רשות החשמל ומשרד האנרגיה כבר שם. שאר הרגולטורים, כולל רשות מקרקעי ישראל, לא תמיד איתנו”.

מיהו בעיניך המנהל המצטיין של 2020?

“אני לא יכול שלא לפרגן לאיתי בן זאב, שלקח את הבורסה למקום אחר, הכניס בה רוח יזמית ועורר אותה גם בהנפקות, גם בהכנסה של חברות חדשות, בין היתר מתחום האנרגיות המתחדשות. הוא עבד יפה בכל החזיתות”.

מה צריכה המדינה לעשות כדי להוציא את המשק מהמיתון?

“לייצר ודאות קדימה. זה חיוני לכל עסק שלוקח סיכוני יזמות. זה גם מה שקרה בתחום האנרגיה הסולרית: היזמים לקחו סיכונים, והביאו למדינה פריסה ותעריפי חשמל נמוכים. בתחומים אחרים, כמו אנרגיית רוח, זה קשה יותר”.

איזו השפעה יש לפלונטר הפוליטי ולהיעדר התקציב על התנהלות המגזר העסקי?

“זה בעיקר יוצר אתגר גדול של משבר אמון בתוך המגזר בציבורי, בין הדרג הפוליטי לרשויות. הם מתקשים לעבוד אלו מול אלה ולקדם מיזמי תשתית”.

‍