מניבים בצמרת

לפני קצת יותר משנה, בין סגר קורונה אחד למשנהו, כשכמעט כל העובדים נשלחו הביתה, עתידם של המשרדים בכלל ושל חברות הנדל"ן המסחרי בפרט נראה עגום למדי. מנכ"לי חברות ויתרו על שטחי משרד יקרים ושברו חוזי שכירות ארוכים, עובדים היללו את המודל ההיברידי שכלל עבודה מהבית, חברות ענק גלובליות אסרו על עובדיהן להתייצב במגדלי הפאר שבנו בעבורם.

ואז הגיעה 2021, ובאורח פלא, במקום שמנהלי הנדל"ן המסחרי יידרדרו בדירוג, הם דווקא זינקו לצמרת רשימת "50 המנהלים הטובים" של "כלכליסט". לא פחות מארבע מנכ"לים של חברות בענף (אייל חנקין מעזריאלי, גיל רושינק מאלקטרה נדל"ן, נתן חץ מאלוני־חץ וחי גאליס מביג) התברגו בעשירייה הראשונה. עוד ארבעה בעשירייה השנייה (דודו זבידה ממבנה, אופיר שריד ממליסרון, שמואל סייד מריט 1 ואיתמר יהודה רגב ממגה אור). זה מפתיע עוד יותר משום שחברות רבות במשק אכן שימרו גם השנה מודל עבודה היברידי, והביקוש לשטחים אמור היה לצנוח. אז איך?

קוראים לזה "הבום של ההייטק". 2021 היתה שנת שיא היסטורית של הנפקות, אקזיטים וגיוסי עתק לתחום הפורח, והיא עקפה בהרבה אפילו את 2020 הפורייה כשלעצמה. נרשמו בה אקזיטים והנפקות ביותר מ־82 מיליארד דולר, וחברות סטארט־אפ גייסו במהלכה יותר מ־25 מיליארד דולר. אלה כמויות כסף עצומות ששטפו את המשק הישראלי ואפשרו ליותר ויותר חברות להתבסס לטווח ארוך ולצמוח — מה שחייב אותן למצוא לעצמן שטחים גדלים והולכים.

לצידן, חברות הטכנולוגיה הגדולות חייבות להישאר אטרקטיביות כדי למשוך אליהן עובדים, שהתחרות עליהם הולכת ומסלימה. אף אחת מהן לא יכולה להרשות לעצמה להיראות צפופה או לא מושקעת באופן ספייס. ומיותר להזכיר את המשכורות הנאות והאופציות ומימושי הסקנדרי שמלווים את כל זה, ושולחים את העובדים ללא מגבלה לקניונים ולמסעדות.

אגב, יחד עם חברות הבנייה למגורים ועם חברות התעשייה הנדל"ניות וחברות מוצרי הבנייה והתשתית, מנהלי תעשיית הנדל"ן כולה מחזיקים כשליש מדירוג "50 המנהלים הטובים" — מה שמשקף היטב את המשקל הגבוה של הנדל"ן במשק עצמו, ולמעשה בחיי היומיום של כולנו.

אריות ההייטק פחות מלהיבים מהגורים

אז מי פינה את מקומו בדירוג? באופן שנראה מפתיע, דווקא מנהלי חברות הטכנולוגיה הידרדרו בדירוג השנה. אחרי שאשתקד התברגו שמונה מנכ"לים של חברות כאלה בין "50 המנהלים הטובים", ובמקומות גבוהים, השנה מספרם קטן לשבעה והם מדורגים במקומות נמוכים יותר. אבל אולי זה פחות מפתיע אם זוכרים שזו היתה שנת הסטארט־אפים והחברות הצעירות. רבות מאלה הפכו ליוניקורנים פרטיים וכלל לא הגיעו לבורסה, או שבחרו להנפיק מעבר לים. בתל אביב נשארו בשלב זה הוותיקות — ומתברר שאלה פחות מרגשות את המשקיעים.

הקמעונאים נשארו במזווה

מי שעוד נפלו בדירוג היו מנהלי חברות הקמעונאות. השיא שחוו ב־2020 לא חזר השנה, כשהציבור הפסיק לקנות אוכל בטירוף כדי לאגור לשעת חירום או לבשל בבית. איציק אברכהן משופרסל ירד מהמקום ה־9 ל־26, ושלומי אמיר מפרשמרקט, שניצב אשתקד במקום ה־36, כלל לא נכנס לדירוג השנה. ויקטורי, שמנכ"לה אייל רביד דורג במקום ה־10 אשתקד, אינה נכללת עוד במדד ת"א־125.

מזל ששרון אלרעי־פרייס קיימת

בולט בחומרתו היעדרן הכמעט מוחלט של נשים מהרשימה. אחרי פרישת מנכ"ליות מובילות בבנקים (רקפת רוסק־עמינח בלאומי ולילך אשר־טופילסקי בדיסקונט), נותרו במדד ת"א־125 רק שלוש מנכ"ליות, ומהן התברגה ברשימה אחת: סמדר ברבר צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי. בטור בפתיחת הגיליון הזה מבהירה ענת גואטה, יו"ר רשות ניירות ערך, עד כמה המצב הזה אינו ראוי ואינו נסבל. צריך לקוות שהתוכנית שלה לשילוב מנכ"ליות בחברות הציבוריות תניב תוצאות מהירות, שיבואו לידי ביטוי כבר בדירוג של השנה הבאה.

ראוי לציין שכמה וכמה מנהלים ברשימה הצביעו על ד"ר שרון אלרעי־פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור, כעל אשת הניהול של השנה. אם למישהו עוד נדרשה הוכחה ליכולות ולחשיבות של נשים מנהלות בתפקידי מפתח.