מוקדם מאוד לקבוע אם פרופ' רוני גמזו, הפרויקטור הלאומי של הקורונה, הצליח בתפקידו. דבר אחד כן אפשר לקבוע כבר עתה: עצם המינוי היה הצלחה. גמזו הביא עמו לא רק רוח חדשה, אלא בעיקר ערכים חדשים, לרבות שקיפות, היגיון פנימי, התחשבות, הידברות, לכידות, לקיחת אחריות – וגם ראייה הוליסטית, שבאה לידי ביטוי בהתעקשות שלסגר הרמטי יהיו השלכות כלכליות־חברתיות דרמטיות, ולכן חייבים לראות בו מוצא אחרון שיש להימנע ממנו ככל הניתן.

יש עוד דבר ברור: גמזו, מבכירי מערכת הבריאות שמכיר כל פונקציה שלה, ידע בדיוק לאן הוא נכנס: למלכודת קשה שהוכנה בידי שר הבריאות יולי אדלשטיין ומנכ"ל משרדו חזי לוי, שלא רצו פרויקטור ולא רצו למסור שום סמכות, בטח לא באופן רשמי. גמזו הבחין במלכודת, ובניגוד לאלה שהוזכרו כמועמדים לתפקיד ונרתעו ממנה (רוני נומה, גבי ברבש, אהרון חליווה, גדי אייזנקוט ואמיר אבולעפיה), הוא בחר להיכנס אליה במודע. זה מעשה ראוי לשבח, שכן ברור שהזירה שאליה הוא נכנס היא שקופה פחות, הגיונית פחות ומקצועית פחות מכל זירה אחרת שבה פעל. להפך: היא צינית יותר, פוליטית יותר ואלימה יותר. עכשיו נותר להמתין ולראות מי חזק יותר ומי ישנה את מי: המערכת את גמזו או להיפך.

מי שהיה שם לפניו, אולי לא הוגדר כפרויקטור אך ללא ספק עמד בחזית המאבק, היה משה בר סימן טוב, מנכ"לו האלמוני עד אז של משרד הבריאות, שמשבר הקורונה הפך לאירוע המשמעותי בחייו המקצועיים. מי שראה אותו מדי ערב בשעות הפריים־טיים האמין שניהול המשבר הוא משימת חייו. בר סימן טוב, שנחשב למנהל סמכותי וידע לצבור אויבים בכל מקום כמעט שבו דרך, הפך לקול השפוי ולאדם המסדר באמצע כאוס ואובדן שליטה.

את התכונות והניסיון למשימה רכש בר סימן טוב ב־20 שנותיו בשירות המדינה: תחילה כרפרנט, רכז ולבסוף גם כסגן הממונה על התקציבים באוצר, ובתפקידו האחרון כמנכ"ל משרד הבריאות. אפשר לבקר את מדיניות היד הקשה שניסה לקדם ולעודד, כששכנע את ראש הממשלה נתניהו להטיל את הסגר הראשון (בניגוד לעמדת האוצר) – אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שבתקופתו כמנהל המשבר הוא היה מנוהל, מסודר ועם מסרים ברורים. זו היתה אחת הסיבות להיענות הגבוהה מצד הציבור לדרישות המחמירות, שבזכותה שמרה ישראל על מיקומה בתחתית טבלאות ההדבקה בגל הראשון.

בר סימן טוב, לצד שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן ושר האוצר לשעבר משה כחלון, חתום על עוד הישג: הגידול המצטבר המהיר ביותר בתקציב הבריאות, 39% בשנים 2015–2019.

ואולי ההישג המבורך ביותר שלו הוא זה הערכי. בתקופה של פגיעה קשה וזלזול בוטה בדרג הפקידותי, כשפוליטיקאים ממנים לתפקידי מפתח מריונטות, במקום פקידים מנוסים, עצמאים ומקצועיים, בר סימן טוב הוכיח את הצורך החיוני בפקידים שיודעים לקחת אחריות, לא מוטרדים מסקרים, ונכונים לשלם מחיר אישי למען המדינה.

אדריאן פילוט

‍