ההוצאה ההמונית לחל”ת, באמצע מרץ, יצרה בישראל מעמד אדיר של מובטלים וטלטלה את כל עולם התעסוקה. למעשה, המנגנון שהממשלה בחרה בו כדי לתמוך בעובדים השכירים הוא אבטלה — והמנגנון הזה כפוף לחקיקת משנה ענפה, שקובעת את מסגרת הפיצוי ואת התמריצים לצאת ממעגל האבטלה ולחזור למעגל העבודה. כיום, חצי שנה אחרי גל החל”ת, כבר ברור: המנגנון לא מתאים למשבר, התמריצים לחזרה לשוק התעסוקה דלים, התמיכה של ההכשרות המקצועיות כמעט שלא קיימת, ולפנינו דור של מובטלים שיישאר כזה עוד זמן רב.

מיהם המובטלים האלה? לפי נתוני שירות התעסוקה, הנפגעים העיקריים הם הצעירים. שיעור הצעירים עד גיל 34 שהפכו למובטלים בעקבות הקורונה עמד על 44.8% באפריל ועל 44.7% בסוף יולי — כלומר, הצעירים לא חזרו לעבוד גם כאשר המשק חזר לפעול. מתוך הצעירים, 27% הם בשכבת הגיל 25–34 (והיתר עד גיל 25), כלומר כאלה שסיימו ללמוד לתואר, רכשו מקצוע ובמקום להשתלב בשוק העבודה מצאו עצמם נתמכים.

מה הבעיה עם אבטלת צעירים? ראשית, בתקופת האבטלה לא נצברות זכויות פנסיוניות. בישראל, שבה כמה שנים טובות מופנות לשירות הצבאי ואז לטיול המסורתי בעולם, גם כך מתחילים לחסוך יחסית מאוחר. כעת, הכניסה לעולם העבודה ותחילת החיסכון מתעכבת עוד יותר. בגלל אפקט הריבית דריבית בחסכונות ארוכי טווח, דווקא הכסף שנחסך בתחילת החיסכון משמעותי לקצבה בסוף הדרך. לדחייה של תחילת החיסכון יש משמעות.

שנית, שוק העבודה עובר שינוי מהותי. חלק מהצעירים יידרשו לחשב מסלול מחדש ולפנות למקצועות מבוקשים, ולא לאלה שלמדו. הצורך בגמישות מחשבתית ובפתיחות לשינויים הופך מרכיב חשוב בהצלחה, והדרך אליה מתארכת. מחקרים שנעשו בעולם התעסוקה מראים שצעירים שנכנסו לשוק העבודה בעתות משבר ישתכרו לאורך שנות הקריירה שלהם פחות מעמיתיהם שנכנסו לשוק העבודה בעתות שגשוג. זה קורה בגלל ששוק של מעסיקים יוצר פחות תחרות על עובדים, כך שההזדמנויות שלהם מצומצמות; וגם בגלל שהקיפאון במשרות מקשה על התקדמות מהירה בגיל צעיר, ומאריך את התקופה שבה עובדים בשכר נמוך.

לכל זה יש השפעה מרחיקת לכת על המוטיבציה של עובדים. מערכת דמי האבטלה אמורה לתמוך בעובד, אך גם לתמרץ אותו במקביל לחפש עבודה חדשה. אלא שבניסיון להבטיח יציבות במשק בחורף הקשה שצפוי לנו, הפחיתה המדינה את התמריצים הללו והבטיחה לכולם תמיכה עד יוני 2021 (בהנחה שרמת האבטלה הנוכחית תישמר). כך, עובדים מבקשים שלא לחזור מחל”ת, מעדיפים להתפטר אם קיצצו בשכרם, דוחים עבודות בשכר דומה לדמי האבטלה שהם מקבלים, ומעדיפים להמשיך כמה שיותר במצב הקיים. מערכת הערכים התעוותה כל כך, שעובדים מבקשים לעבוד “בשחור”, רק כדי שלא לפספס את דמי האבטלה.

העיוות מגיע עד כדי כך שלמרות שבמשק יש מאות אלפי מובטלים, מעסיקים החלו להתלונן שאינם מוצאים עובדים, כיוון שדמי האבטלה עדיפים על המשרות שהם מציעים. מערכת התמריצים יצרה יותר מדי אנשים שבמקום לקום בבוקר לחפש פרנסה, מעדיפים להיות עוד קצת סטודנטים חופשיים — ומדובר בשנה ורבע, תקופת עבודה משמעותית לצעירים בתחילת דרכם.

לבסוף, יש להתייחס למגמה נוספת: בקרב העובדים שהוצאו לחל”ת, שיעור המפוטרים הולך ועולה. בתחילת יולי עמד מספר המפוטרים בישראל על 258 אלף; בתחילת ספטמבר היו כאן 775 אלף מבקשי עבודה, מהם 464 אלף בחל”ת ו־311 אלף מפוטרים.

ככל שעובר הזמן, חזרתם של המובטלים למעגל העבודה תהיה מאתגרת יותר. גם אלו שנהנים מהחל”ת ורואים בו חופש במימון המדינה ייאלצו להתאים את עצמם, בכישורים ובציפיות השכר. השוק המשיך קדימה והתאים את עצמו למצב: עבודה מהבית, מיקוד שונה של שווקים וקהלים, מוצרים שזוכים כעת לביקוש ולעומתם אחרים שדועכים. להתנתקות מהשוק יהיה הפעם מחיר כבד במיוחד. כל המגמות הללו ישפיעו לא רק על המובטלים עצמם, אלא גם על מבנה שוק העבודה בישראל, ולשנים ארוכות.

אתי אפללו

‍