ג׳סינדה ארדרן התחילה לעורר עניין עולמי עוד לפני שהפכה לכוכבת הקורונה הגדולה השנה. בעבר ניו זילנד עניינה את העולם בעיקר כלוקיישן מושלם לסדרת סרטי "שר הטבעות" או כבסיס לבדיחות על כבשים. אבל מאז שארדרן נבחרה לראשות הממשלה, והיא בת 37 בלבד, ניו זילנד יחד עם המנהיגה שלה הפכו לוויראליות ברשת.

אלא שבעוד שבמרבית המקרים שבהם סרטוני הופעות מנהיגים מתפוצצים ברשת בגלל דברים מביכים שהם עושים או אומרים, במקרה של ארדרן זה בדיוק להפך. כמות הלבבות והלייקים שמקבלים שידורי הלייב שלה בפייסבוק מעוררים התפעלות על גבול החשדנות שמדובר בבוטים. זה התחיל עוד בהתמודדות עם פיגועי הירי בעיירה כרייסט־צ'רץ' שהתרחשו זמן קצר לאחר שנכנסה לתפקיד, המשיך בתיעוד יציאה מבית החולים עם תינוקת שזה עתה ילדה, וגולת הכותרת האמיתית הגיעה בקורונה.

אפשר לעשות חישובים סטטיסטיים על הקשר בין מנהיגות נשית להצלחה בהתמודדות עם המגפה, אבל אסור לשים את ארדרן ברשימת מכולת. היא תופעה בפני עצמה. בסווטשרט ירוק שראה ימים טובים יותר שבו היא משכיבה את בתה לישון, ללא איפור, עם מבט עייף אחרי יום לא פשוט במשרד, אבל תמיד עם החיוך הכה מזוהה עמה, היא עלתה לשידור בפייסבוק כמעט מדי ערב במהלך הסגר. עדכונים קצרים על תוכניות סיוע לעסקים, שיחות עם פסיכולוגים על התמודדות עם המצב ותמיד, אבל תמיד, מענה לשאלות מהאזרחים שמגיעות בלייב.

ארדרן היתה אמנם בין המנהיגים הראשונים בעולם להטיל סגר הרמטי שנמשך כמעט חודשיים, אבל הקיוויס חתומים בזכות זה על אחד ההישגים המרשימים במאבק – 1,643 חולים בלבד ו־22 מתים. ניו זילנד היתה המדינה היחידה בעולם שהחזיקה מעמד ללא גל שני עם יותר ממאה ימים ללא חולים חדשים. וכשבשבועות האחרונים של אוגוסט בכל זאת הצליחו "להסתנן" כמה תיירים עם קורונה, ארדרן מיהרה להטיל שוב סגר על האזור שבו שהו החולים. בדרכה הייחודית, המנהיגה הניו זילנדית גם מצליחה להוביל מהלכים לא פשוטים ולא תמיד פופולריים, וגם מעמידה מודל נדיר בעת הזאת של מנהיגות רציונלית, אמפתית ומכבדת את אזרחיה.

סופי שולמן

‍