מאז אפריל הולך ומתברר שמדינות שבראשן עומדות נשים טיפלו במגפה טוב יותר מאלו שנוהלו על ידי גברים. לא חסרות דוגמאות מעוררות קנאה: אנגלה מרקל שידעה להוביל את גרמניה בקור רוח ובגישתה מדעית; הכוכבת העולה ג'סינדה ארדרן מניו זילנד; סאנה מרין, ראשת ממשלת פינלנד הצעירה בעולם; ראשת ממשלת איסלנד, קתרין יקובסדוטיר, שהיתה הראשונה להציע בדיקת קורונה בחינם לכל התושבים; וצאי אינג־ון, נשיאת טייוואן, שהשתלטה על המגפה אפילו בלי להטיל סגר. לנוכח חוסר הכשירות הפוליטית והכלכלית של מנהיגי הכלכלות הגדולות בעולם, הצלחתן האלמנטרית למלא את התפקיד שלשמו נבחרו נתפסת כמעט כפלא.

והיא גם הוכחה מחקרית. באוניברסיטת ליברפול מצאו שנשים נטו להגיב מהר יותר למגפה מאשר גברים, וששיעור התחלואה והתמותה במדינות בהנהגה נשית היו נמוכים משמעותית מאלו בהנהגה גברית. במחקר העלו השערה שנשים סולדות יותר מסיכונים שנוגעים לחיי אדם, בעוד שגברים סולדים יותר מסיכונים כלכליים.

מחקר אחר, מאוניברסיטת מישיגן, מצא שמדינות בהובלת נשים ביצעו מהר יותר בדיקות ומשערים שאולי חברות שמלכתחילה בוחרות נשים הן פרוגרסיביות יותר ויש להן את הסיכוי הטוב ביותר להילחם בווירוס כקולקטיב.

מרקל, ארדרן, מרין וכל היתר הן מנהיגות מצוינות, מיודעות, מנוסות ומלאות חמלה. הן יוצאות מן הכלל משום שבאופן פרדוקסלי, דווקא הסקסיזם הוא שמבטיח זאת ומאלץ נשים לעבוד הרבה יותר קשה מגברים כדי להוכיח שיש להן את הכישרון הנדרש לעמוד בראש מדינה. גברים, לעומתן, יכולים גם להיות פושטי רגל סדרתיים, כוכבי ריאליטי גזעניים ומיזוגניים ועדיין לעמוד בראש המדינה החזקה בעולם. לא בכדי, הפוליטיקאית הצרפתית פרנסואז ז'ירו היטיבה להסביר ששוויון בין המינים יושג באמת רק ביום שבו ימנו אישה לא כשירה לתפקיד חשוב.

ויקי אוסלנדר

‍