הוא נולד ב־2020, לאמא שלו קוראים קורונה ולאבא קוראים איזון עבודה־בית. כמו כל תינוק הוא הופך לכל הסובבים את החיים ובעיקר מחולל נזקים – לנדל"ן המשרדי, למסעדות ולטיסות במחלקת עסקים.

“היברידי” היא המילה המתארת אותו בצורה הטובה ביותר. פעם רק הרכבים היו היברידיים, אבל הקורונה טשטשה את הגבולות בין מה שהכרנו — חופש התנועה, הפרדה בין בית לעבודה, טיפול רפואי ומה לא. כך נולד העובד החדש, ההיברידי — זה שחלם שנים על מישהו שיגאל אותו מהרעש במשרד ומהפקקים הארוכים ורק ייתן לו לעבוד, לפחות חלק מהזמן, מהבית. הקורונה לקחה זאת לקיצוניות השנייה, שבה העובד גילה שבעבודה מהבית בכל זאת חסר משהו: מגע אנושי עם אנשים שאינם בני משפחתו הגרעינית.

המסקנה מאינספור סקרים וניתוחים שעשו חברות בענפים השונים היא שאנשים רוצים את ההיברידי — כמה ימים בבית וכמה ימים במשרד. לתובנה הזו יש השלכות מרחיקות לכת על איך ייראו חיינו ברמה הפילוסופית, אבל גם ובעיקר במישור הפיזי: חברות מצמצמות כבר היום את שטחי הנדל"ן משום שלא יהיו יותר מצבים ש־100% מהעובדים יגיעו למשרד באותו יום. בתופעה ההפוכה, קבלני הדירות למגורים מבינים שבמציאות החדשה לצד הממ”ד ויחידת ההורים צריך להדגיש גם את אפשרויות המשרד הביתי. וישנן גם השלכות משניות, כמו על מסעדות שמתחילות להפנים שצריך פחות מלצרים ויותר שליחים, או על חברות התעופה שצריכות לחשוב מחדש על עתידה של מחלקת העסקים בעולם שכולו זום.

העולם אמנם עדיין במצב של תגובת יתר לאירוע הטראומטי שנקרא “משבר הקורונה”, אבל ביום שאחרי הוא יגלה שהחזרה לנורמליות תהיה לנורמליות אחרת לגמרי.

סופי שולמן

‍