בארה"ב יש אמרה ותיקה: לעולם אל תלך נגד הפד. הוא הנותן והלוקח. עד היום הנותן והלוקח הסתכם בעיקר בריבית נמוכה שדוחפת את השווקים מעלה או בריבית גבוהה שבולמת את החגיגות לטובת החיסכון. אלא שבמשבר 2008 וביתר שאת במשבר הקורונה הפד נותן, פשוטו כמשמעו, כסף. ישיר, לכולם.

מאז פרוץ המשבר, הבנק המרכזי של ארה"ב בראשות ג׳רום פאוול פמפם לשווקים סכום אדיר וחסר תקדים של 3 טריליון דולר. בבנק האירופי המרכזי השתרכו מאחור, בהתאם למסורת, אך גם כריסטין לגארד, שנכנסה לתפקיד רגע לפני הסערה אמרה שתעשה הכל כדי לשמור על היורו והזרימה קרוב לטריליון יורו. עם סכומים כאלה, גם הפסימיים ביותר משתכרים. כך נוצר מצב אבסורדי שבו הכלכלה הריאלית חבוטה, אבל המדדים בבורסה שכחו שיש משבר.

האם פאוול, יו”ר פד אנמי יחסית, באמת מוביל את מדיניות היד הרחבה של ארה"ב? ומה המחיר של הדפסת כסף בלתי פוסקת? זה לא באמת מעניין, כשהמדדים בבורסה שוברים שיא אחר שיא.

סופי שולמן

‍