התובעים בפרקליטות מיסוי וכלכלה נהנו עד כה מיתרון אחד על פני עמיתיהם מפרקליטויות המחוז האחרות: הם, להבדיל מתובעים בתיקי הפשע המאורגן, לא נזקקו מעולם לאבטחה אישית צמודה. הם ובני משפחותיהם לא קיבלו איומים מנאשמים כמו אהוד אולמרט, הלל צ'רני, נוחי דנקנר, חיים כץ ואחרים. בגלל בכירי פסגות, להבדיל מבכירי משפחת אברג’יל, לא צריך לבדוק את הרכב בכל בוקר.

כל זה היה נכון עד שהגיע הנאשם בנימין נתניהו. בהשראתו ובגיבוי מנגנון התעמולה המשוכלל שבשירותו, הפכו המאשימים ל"נאשמים" בתפירת תיקים ובניסיון להפיכה שלטונית, ומנאשמים למאוימים ולמאובטחים. לליאת בן־ארי הוצמדה אבטחה ברמה 4 הגבוהה (מתוך 6) והוצמדו לה גם אישומים נדל"ניים, הטרדה מאיימת ואיומים על בנה שכללו סרטונים שקריים שלפיהם היכה שוטר; טיפול VIP שנועד להרתיע ולרפות את רוחה מלהתמקד במשימתה — ראש צוות התביעה בתיקי האלפים נגד נתניהו, ארנון מוזס, שאול ואיריס אלוביץ', שתחילת שמיעתם מתוכננת לינואר 2021. נכון שהתופעה האיטלקית של תובעים מאוימים בישראל לא החלה אצל בן־ארי, אבל שודרגה במקרה שלה מנאשמי פשע מאורגן לנאשמים פוליטיים.

בן־ארי, כמו מנדלבליט, היא ג'ינג'ית שקשה לקפל ולשבור את רוחה, אבל המאמצים לא נחסכים. היא נמנית עם קבוצת המחמירים בצוות התביעה הרחב שהקים מנדלבליט. היא תמכה בסעיפי שוחד בכל שלושת תיקי נתניהו, אבל נאלצה לקבל את מרותו של היועץ בעניין זה. ועכשיו היא אמורה להוביל את התביעה באולם בית המשפט המחוזי כאשר מבחנה הגדול יהיה ביכולתה לנטר ולנטרל את רעשי הרקע שמקים סביבה הנאשם מספר אחת, משפחתו ותומכיו.

משה גורלי

‍