יחיא סינוואר, המנהיג הבלתי מעורער של רצועת עזה, ממשיך לבסס את מעמדו בדרך ליעדו הנכסף — הפיכתו למנהיג הבכיר ביותר של חמאס על חשבון יריבו, איסמאעיל הניה, שעזב את הרצועה. הדברים נעשים עם פזילה ליום שאחרי אבו מאזן, המנהיג הקשיש (84) של הרשות הפלסטינית. אבל עד שזה יקרה סינוואר נאלץ להתמודד עם מציאות כלכלית, חברתית ואזורית מאתגרת שמחייבת אותו לגלות פרגמטיות בייחוד באשר להסדרה עם ישראל.

בחודשים האחרונים התמקד סינוואר במצב הפנימי ברצועה ובמאמץ ליצור בקיעים במצור, בניסיון לשפר את המצב הכלכלי של התושבים, מתוך הבנה כי אם זה לא יקרה, תנועת המחאה העממית כנגד שלטונו רק תלך ותגבר. נגיף הקורונה הדגיש עוד יותר את הצורך של סינוואר ואנשיו כי את עיקר המאמץ יש להפנות פנימה, ולהימנע מסבב לחימה נוסף עם ישראל. יחד עם זאת, סינוואר לא נטש את העימות ובשלב זה הוא מעדיף לשמור אותו על אש קטנה, בעיקר באמצעות בלוני התבערה.

עיתוי המערכה הבאה תלוי בסיוע הכספי מקטאר, שמחזיק את הראש של תושבי הרצועה (וגם חמאס) מעל המים, למרות שהקטארים כבר הביעו את רצונם להפסיק את העברת הכספים. רבע מיליון מובטלים ועוני של למעלה מ־50% ברצועה מהווים פוטנציאל נפיץ לשלטונו של סינוואר. ככל שהמצב יחריף כך יתקרב מועד הסבב הבא.

דורון פסקין

‍