קשה לחשוב על אישיות יותר שנויה במחלוקת ומעוררת רגשי קיצון במערכת הבריאות הישראלית מאשר פרופ’ זאב רוטשטיין, מנכ"ל בית החולים הדסה המשמש גם כיו''ר ועדת סל התרופות.

כבר בשבועות הראשונים של הקורונה, הרופא־מנהל הכי מרדן והפחות פוליטיקלי־קורקט במערכת, הראה שגם פנדמיה חסרת תקדים לא תשנה את אופיו. הוא לא היסס להסביר מדוע המדיניות של משרד הבריאות שגויה מיסודה ואף החל להתנהל לפי עקרונות שהוא עצמו קבע. מתקפות הנגד מצד בכירי משרד הבריאות לא איחרו לבוא. כך למשל קרא מולו המשנה למנכ”ל, איתמר גרוטו, "תפסיק לבלבל את המוח" מול עשרות חברי כנסת המומים. רוטשטיין יודע לנהל, אבל גם יודע כיצד לגרום לאנשים לאבד את שלוותם.

רוטשטיין טען שאין אפשרות לעצור את המשק הישראלי, וכי הנזק הכלכלי עלול להיות פי כמה מהנזק הבריאותי. הוא גם ביקש ליישם אסטרטגיה אחרת, שלבסוף אכן אומצה: בדיקות המוניות וסימון אזורים, במקום סגר כללי. הוא היה הראשון לערוך בדיקות מטוש שגרתיות והמוניות לצוות בית החולים הדסה, כדי לבודד אותם ולמנוע מהם להפוך למפיצי־על.

לא פחות חשוב, רוטשטיין היה זה שזעק את זעקתם של בתי החולים הציבוריים־עצמאים, שעמדו בחזית המאבק בקורונה אך נדחקו לסוף התור בכל הקשור לסיוע כלכלי, כשהם זוכים ליחס משפיל ומפלה מצד המערכת.

אדריאן פילוט

‍