בהיעדר בעל שליטה בשופרסל, ונוכח חיזורים מצד גורמים המנסים לצרף אותו לקבוצת רכישה שתשתלט על החברה, איציק אברכהן מחזיק בידיים כוח רב. יש שיאמרו רב מדי. מזווית הראייה של המשקיעים, אברכהן משתמש בכוח הזה בחוכמה. חגיגת קניות המזון שהביאה הקורונה אפשרה לו להמשיך ולצמוח השנה גם תחת הגבלות חוק המזון, שמקשות על שופרסל לרכוש חנויות ממתחרים. אבל אברכהן לא חיכה לאירוע חד־פעמי כמו הקורונה: הוא דואג לבצר את מעמדה של שופרסל כמובילת השוק, ולא רק במזון. זה התחיל לפני שנתיים עם רכישת ניו פארם שמותגה מחדש כ־Be. השנה אברכהן כבר לקח את התפיסה הזו רמה אחת מעבר לקמעונאות המסורתית, והשיק מחדש מערך למכירת ההלוואות בסניפי הרשת. כך הוא הקיף את הצרכן בטבעת: הציבור קונה משופרסל כסף — ואז משלם לה עם הכסף הזה.

מהלך מקביל שאברכהן מוביל הוא אוטומציה: שופרסל השקיעה 600 מיליון שקל במרכזי ליקוט אוטומטיים להזמנות אונליין, חיזוק המכירות המקוונות והרחבת פריסת הקופות בשירות עצמי. הכיוון ברור: קופות אוטומטיות מצריכות פחות קופאיות, והזמנות ממרכזי אונליין באות על חשבון מכירות בחנויות, שמספרן ומספר עובדיהן יצומצם בהמשך. כיוון שמראש מדובר בעובדים חלשים המשתכרים שכר מינימום, אל תופתעו אם מפוטרים כאלו יופיעו מחדש אצל שופרסל — הפעם לא בטור העובדים, אלא בטור מקבלי ההלוואות. מה שנקרא, “בטבעת החנק”.

נורית קדוש

‍