גם היום, עשור אחרי מותו, סטיב ג'ובס עדיין מקבל את הקרדיט המוצדק כמי שלקח חברה מסף תהום הנשייה והפך אותה לאחת החברות החשובות בעולם. אבל טים קוק, שבאוגוסט השנה סגר עשור על כס המנכ"ל של אפל, ראוי לקרדיט גדול לא פחות. לא רק מכיוון שהצליח לנווט את החברה לשיאים חדשים, תוך שהוא מוביל שינויים אסטרגיים חשובים כמו שימת דגש על קטגוריית השירותים (אפסטור, אפל מיוזיק, אפל TV+) או העברת מחשבי המק של אפל ממעבדי אינטל למעבדים פרי פיתוחה, אלא גם מכיוון שעשה זאת בלי השואו והכריזמה שליוו את ג'ובס, עם צניעות והיעדר היבריס יוצאי דופן לאדם בתפקידו.

חשוב יותר, תחת קוק, אפל היא הכוח המרכזי בעמק הסיליקון בכל הנוגע להגנה על פרטיות משתמשים. היא ניצבה בגלוי נגד ה־FBI פעמיים, כאשר זה ביקש ממנה ליצור דלת אחורית במוצריה במטרה לקבל גישה למידע ששמור על טלפון של מחבל שביצע פיגוע ירי. ובשעה שענקיות טכנולוגיה אחרות, ובראשן פייסבוק, גוגל ואמזון, רק מחפשות דרכים ושיטות לאסוף עוד ועוד מידע עלינו, אפל הולכת בכיוון ההפוך ומפתחת את המוצרים והשירותים שלה כדי להגביל כמה שיותר את איסוף המידע ואת הגישה של גורמי צד ג' למידע של משתמשים. בדרך היא משפרת לא רק את הפרטיות של משתמשיה, אלא גם חושפת עוולות מצד שחקניות אחרות.

אפל לא עושה זאת ממניעים אתיים. הפרטיות היא חלק מהמודל העסקי שלה, כמו שהפרת הפרטיות היא חלק מהמודל העסקי של פייסבוק וגוגל. אבל התוצאה החשובה היא היותה כוח משמעותי שמונע או לפחות מאט את זלילת המידע האישי של ענקיות טכנולוגיה אחרות.

עומר כביר

‍