עו"ד מיכל הלפרין נכנסת לשנתה החמישית והאחרונה בתפקיד הממונה על התחרות, כשהשאלה היא האם נשאר לה בשרוול מהלך אחרון שיטביע את חותמה על המשק. הלפרין, נאמנה לגישתה המעשית והפשרנית, לא הצליחה לטלטל את תחום ההגבלים העסקיים, שלאור משבר הקורונה חשיבותו לכלכלה נדחקה לאחור.

הלפרין שמרה בעיקר על שקט תעשייתי. קודמה בתפקיד, פרופ’ דיוויד גילה, פרש ברעש גדול בעקבות סירובו לחתום על מתווה הגז, ואחרי שהוביל לא מעט מהפכות תפיסתיות בתחום ההגבלים העסקיים. הלפרין, לעומתו, התמקדה ב"לחתוך" החלטות בתיקים שהיו על שולחנה. כך עשתה בשימועים בתיקי הקרטלים — מעליות, סרטים וגז ביתי, בביטול הסדרי האי־תחרות של מקדונלד'ס ובהסדר עם בזק על אי־העברת נתונים.

בניגוד לתיקי האכיפה, בתיקים שבהם נדרשה החלטה מורכבת הציגה הלפרין עמדות פרגמטיות, שמקדשות את הפתרון על פני המאבק, וזכו לא פעם לביקורת ציבורית צודקת. כך עשתה בטיפול בניסיונות החסימה של היבוא המקביל של משחת השיניים קולגייט על ידי שסטוביץ ובאישור המיזוגים של סלקום עם גולן טלקום ומזרחי טפחות עם אגוד.

במגבלת הכוח שבידיה, הלפרין שואפת לעמוד בשנתה האחרונה בחזית ההסדרה של הכלכלה הדיגיטלית. התלות ההולכת וגדלה בענקיות הטכנולוגיה מחייבת חשיבה ארוכת טווח, למשל בתחום המיזוגים והרכישות. זרועות התמנון של חברות הטכנולוגיה בכל תחומי החיים הן כבר מזמן עובדה מוגמרת, השאלה היא איך מרסנים את הכוח הזה.

תומר גנון

‍