איך המצב הכלכלי משפיע על ענף הנדל"ן המניב?

"צד ההכנסות מושפע מהמצב במשק כולו: כשעסקים מתרחבים הדרישה לשטחים להשכרה גוברת, וכשהפעילות העסקית מצטמצמת יש קיטון בביקוש לנדל"ן. צד ההוצאות מושפע ישירות מעלות הכסף, ואנחנו נמצאים בתקופה שבה הריבית עולה והכסף מתייקר.

"אמות נכנסת מוכנה ומוגנת לתקופת אי־ודאות: מזה זמן אנו פועלים להארכת הסכמי שכירות עם לקוחות חזקים, וכך מחזקים את ודאות התזרים העתידי. בצד ההוצאות פעלנו באופן אחראי במשך שנים ושמרנו על מינוף נמוך ופריסת התחייבויות נכונה, ואף הקדמנו גיוסי חוב לשנה קדימה. מי שהתנהל באחריות ובאיזון, יֵצא מחוזק".

מה היו ההצלחה והפספוס הבולטים שלכם השנה?

"הצלחה מרכזית היתה הידוק הקשר עם הלקוחות. השלמנו גם היפרדות מחברות ניהול הנכסים החיצוניות, וכיום נכסי החברה מנוהלים על ידי חברת ניהול נכסים בבעלותנו. בנוסף, הקמנו חברה לביצוע עבודות גמר־פנים במושכר. אלה שני מהלכים משמעותיים שמאפשרים לנו להיות One stop shop.

"הפספוס נוגע לתוכנית שלנו לפתח זרוע עסקית של מגורים להשכרה מוסדית ארוכת טווח. לצערי, השנה לא שווקו קרקעות ביעוד השכרה לצמיתות, ומחירי הקרקעות במכרזים להשכרה ארוכת טווח היו גבוהים כמעט כמו אלו של דיור למכירה מיידית. בנוסף הריבית עלתה, ורוב התמריצים לפעילות הזו בחוק ההסדרים נותרו על הנייר. כתוצאה, המודל הכלכלי לדיור לשכירות מוסדית ארוכת טווח קרס. מעבר לתחושת הפספוס הפרטית, יש כאן פספוס לאומי".

מה הסוגיה הראשונה שבה על הממשלה לטפל?

"מאחר והקמת מערכת תשתיות תחבורתית יעילה תארך 20 שנה במקרה הטוב, יש הכרח בגיבוש תוכנית ביניים שתתבסס על העצמת פריפריה. הדרך לעשות זאת היא באמצעות מתן תמריצים משמעותיים לחברות טכנולוגיה להקמת מרכזי מחקר, פיתוח ותעסוקה בפריפריה, בנבדל מאתרי ייצור. לתוכנית ביניים כזו יש עוד יתרונות, כדוגמת האצת שילוב המגזר הערבי במעגל הכלכלה והפחתת הלחץ על שוק הדיור במרכז".

‍

צילום: תמר מצפי

‍