לפרויקטור החדש יש רזומה מעורר קנאה: בשבע השנים האחרונות, אל"מ (מיל') פרופ' סלמאן זרקא שימש מנכ״ל המרכז הרפואי זיו בצפת. הוא פרופסור חבר קליני בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן ומרצה בכיר באוניברסיטה העברית. הוא בעל תואר שני באפידמיולוגיה ובריאות הציבור מהאוניברסיטה העברית והשלים שתי התמחויות (בבריאות הציבור ובמנהל ציבורי) ונחשב מומחה גם ברפואה צבאית. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי, היה מפקד המרכז לשירותי הרפואה של צה"ל וראש מחלקת בריאות בחיל הרפואה, והקים ופיקד על בית חולים צבאי־הומניטרי שהוקם בגבול סוריה; ואף השיא משואה ביום העצמאות ה־71. ואת כל זה הוא עשה למרות הקשיים שנערמים בדרכם של דרוזים. בהקשר זה, הבחירה בו (על ידי ראש הממשלה בנט ושר הבריאות הורוביץ) גם מבקשת להביא מסר מאחד, אחרי הקרע שחולל חוק הלאום ביחסי האוכלוסיה היהודית עם זו הלא־יהודית.

זרקא, שבקיא בסוגיות הקורונה (הוא חבר זה זמן בקבינט "מגן ישראל"), יהיה הפרויקטור השלישי בתפקיד. קודמו, פרופ' נחמן אש, מונה למנכ"ל משרד הבריאות. מעניין יהיה לראות כמה חופש פעולה יספק אש לזרקא. ניכר באש שהוא מרגיש נוח מאוד במעמדו כ"בן יחיד" מול המצלמות; זרקא, שמינויו כמעט ולא זכה להתייחסות ציבורית, יידרש למצוא את מקומו במשוואה הזו. יתרה מזו: מוסד הפרויקטור איבד משקל במהלך כל הגלגולים שכבר עבר, כך שזרקא יצטרך גם לצקת לתפקיד משמעות חדשה. עד כמה שזה נשמע ציני, העלייה בתחלואה, ובעיקר בתחלואה הקשה, רק משחקים לטובתו.

בסופו של יום, זרקא לא יימדד לפי האימה שיטיל על הציבור עם סגרים, אלא להפך, לפי הרוח החדשה שיצליח להפיח בנו — אותה רוח שהממשלה טוענת שהיא מבקשת לטפח, המבוססת על העקרון "לחיות לצד הקורונה". הרזומה שלו, ויכולתו לחבר ולגבור על מכשולים, מרמזים שיש לו סיכוי מצוין להצליח.

אדריאן פילוט