אלמלא מגפת הקורונה, ייתכן ששנת תשפ"א היתה נרשמת כאחת השנים המוצלחות ביותר: הדמוקרטיה הישראלית שרדה מבחנים קשים והוכיחה את עוצמתה, הכלכלה המקומית התמידה במסלול חיובי כנגד כל הסיכויים, שקט יחסי נשמר בגבולות (בזכות או למרות מבצע שומר חומות), ההיי־טק הישראלי שבר שיאים היסטוריים בקנה מידה בינלאומי וגם הספורטאים הסבו נחת גדולה.

אבל השנה המשכנו לחיות בצל הכבד שמטיל וירוס הקורונה ומלווה את העולם כולו כבר קרוב לשנתיים. מגפה שטורפת את הקלפים, גובה קורבנות בנפש, מחבלת בכלכלה, משבשת את סדר היום הציבורי ומפרקת את השגרה הפרטית. וירוס שמוטציית הדלתא שלו טלטלה את המערכות, חייבה מבצעי חיסון המוני והעלתה שוב את שאלת היעילות שלו לאורך זמן.

בתוך הסערה הזאת יצאו אזרחי המדינה לסבב בחירות - רביעי בתוך שנתיים - אחרי שהממשלה היוצאת החזיקה מעמד לא יותר מחצי שנה. ממשלת השינוי, שהוקמה בזכות שיתוף הפעולה ההיסטורי בין ראש הממשלה נפתלי בנט לראש הממשלה החליפי יאיר לפיד היתה האירוע המכונן בציבוריות הישראלית בשנה החולפת, ואולי בעשור החולף. הצלחתם של לפיד ובנט לחלץ את המערכת הפוליטית מהמבוי הסתום, חוללה תפנית פוליטית, כלכלית וחברתית, שהשפעתה על המדינה ועל החברה הישראלית ניכרת באופן מיידי. אחרי 12 שנות שלטון רצופות פינו הליכוד ובנימין נתניהו את שולחן הממשלה ועברו לספסלי האופוזיציה, יחד עם המפלגות החרדיות שהיו במשך עשרות שנים שותפות קואליציוניות רבות עוצמה.

האירוע השלישי שעיצב את פני כלכלת המדינה והחברה הישראלית השנה הוא ה"בום" האדיר במגזר ההיי־טק. לא מדובר רק בכסף שמעשיר את קופת המדינה ותומך בכלכלה, אלא בתופעה חריגה שהולידה שכבת מתעשרים חדשה וגדולה, וההשפעה שלה ניכרת במגוון רחב של תחומי חיים: מהרחבת פערי השכר עד תרומה לעליית מחירי הנדל"ן ויוקר המחיה.

אומנם הזעם והשנאה בין הגושים, בין המגזרים ובין האזרחים היהודים והערבים לא שככו, אבל נראה שהעוצמה והביטוי שלהם בתקשורת וברשתות החברתיות נרגעו מעט לקראת סוף השנה. יידרשו עוד שנים רבות של שקט ורגיעה בכל החזיתות כדי שהשפיות והסולידריות יחזרו לחברה הישראלית. ייתכן ששנת תשפ"א תיזכר כשנה שבה החלו החיים להתכנס שוב למסלול חיובי.