ב־2013, קצת אחרי שנכנס לפוליטיקה, הודיע יאיר לפיד על שאיפותיו להפוך לראש ממשלה. לזכותו ייאמר שמה שנתפס אז כאמירה מונתקת וזחוחה הפך למציאות. אבל השאלה החשובה כיום מבחינתו היא האם כהונה קצרה של חמישה חודשים כראש ממשלת מעבר, שבה אינו יכול באמת להוביל שינוי מהותי, באמת תשרת אותו במערכת הבחירות הקרובה.

בבחירות הקרובות לכנסת, ב־1 בנובמבר, לפיד יתמודד לראשונה מכס ראש הממשלה, ולא "החלופי". זו עמדת כוח נוחה יותר בהשוואה ל־6 מערכות הבחירות הקודמות. גם לוח המשחק הפוליטי השתנה, והפעם לפיד לא יתמודד רק מול יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, אלא גם מול יו"ר המחנה הממלכתי, שר הביטחון בני גנץ, ששואף גם הוא להקים ממשלה בראשותו. בקרב מול נתניהו, לפיד יידרש להקדיש מאמץ רב כדי לגמד את המחנה הממלכתי, שהתחמש באחרונה ברכש צבאי נחשק בדמות גדי אייזנקוט.

אבל השפעתו הגדולה של לפיד בשנה החולפת ניכרה דווקא בתקופה שלפני מינויו לראש ממשלה: הוא שאיפשר את הקמת ממשלת השינוי השברירית, שהורידה מהשלטון את נתניהו אחרי 12 שנה. כדי לשמר את יכולת ההשפעה הזו גם אחרי הבחירות, לפיד ממנף ככל שניתן את התפקיד הנוכחי. כל פגישה מדינית, התייעצות ביטחונית או ביקור במחנה צה"ל זוכים לחשיפה תקשורתית רחבה: מיד לאחר מינויו, ב־1 ביולי, לפיד אירח את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, טס לפריז להיפגש עם ידידו הנשיא עמנואל מקרון, וגם לטורקיה להיפגש עם מקבילו, לנוכח האיומים על ישראלים. ניהול מבצע "עלות השחר" בעזה סיפק לו ניסיון ביטחוני מוצלח שהיה חסר לו והוביל לעלייה בסקרים על מידת התאמתו לתפקיד ראש הממשלה. אפילו נתניהו נאלץ להיעתר ולבוא לתדרוך ביטחוני אצל ראש הממשלה, אחרי שבמשך שנה סירב לקבל תדרוך כזה, המתחייב לפי החוק,  מנפתלי בנט.

לאורך כהונתו הקצר לפיד נחרץ להיות "ההפך מנתניהו". הוא סירב להצעות השיפוצים בביתו הפרטי ברמת אביב על חשבון המדינה; הוא עבר להתגורר בדירה מול המעון הרשמי (מאחר שלא ניתן להתגורר בו בשל הצורך להתאימו ולשפצו, כי הוא לא חושב שראש ממשלה  צריך להתגורר בביתו הפרטי ולהעמיס הוצאות על הקופה הציבורית. רעייתו, ליהיא לפיד, הגיעה לדירה הזו עם מזוודת "טרולי" וזר פרחים, וגם התנצלה בפני שכניהם ברמת אביב על העומס הצפוי עקב האבטחה. עד כה לא שמענו גם על משלוחי "וולט" שערורייתים שהוזמנו לבית ראש הממשלה, כפי שהיה בתקופת קודמו בנט.

בנוסף למעורבותו בתחומי יחסי החוץ והביטחון, מנסה לפיד להשפיע גם בתחומים כלכליים־חברתיים. הוא אומנם מעניק לשר האוצר אביגדור ליברמן "יד חופשית", אך ניסה להטביע את חותמו בנושאים אקוטיים לציבור כמו יוקר המחיה והתערב, למשל, במציאת פתרון לייקור מחיר הלחם האחיד. לפיד יודע שסוגיית יוקר המחיה ומחירי הדיור הגואים מטרידים את הציבור, אבל הוא יודע שלא יוכל להוביל שינוי אמיתי בממשלת מעבר. לכן מאמציו מוקדשים לכך שנושאים רגישים לא יגיעו לידי פיצוץ.

השרים והשרות בממשלתו מעידים שיחסי העבודה עמו וגם בתוך הממשלה מצוינים: ערב פתיחת שנת הלימודים ניסה לפיד לגשר בין שרת החינוך יפעת שאשא ביטון ושר האוצר ליברמן כדי קדם הסכם עם המורים, ויחד עם ליברמן נפגש עם ראשי רשויות של עוטף עזה כדי להוביל תוכנית לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות וביישובי העוטף.

בכל מקום, לפיד מנסה לתקוע עוד ועוד יתדות כראש הממשלה. בבחירות ב־2019 ויתר לגנץ על הבכורה; לאחר הבחירות ב־2021 העניק לבנט על מגש של כסף את משרת ראשר הממשלה בהקמת המיזם לקואליציה עם מפלגה ערבית רע"מ. בבחירות הקרובות נראה שלפיד לא מתכוון לוותר על המקום הראשון לאף אחד.

כדי להצליח הוא תלוי מטבע הדברים במספר המנדטים שיגרוף, אבל יותר מכך בחלוקת המנדטים בין הגושים. משום שלא מן הנמנע שקיימת עוד אפשרות על הפרק: במצבה הפוליטי של ישראל, לפיד יכול למצוא את עצמו כראש ממשלת מעבר של מדינה שצועדת לקראת בחירות שישיות.