ארבעה ימים בלבד חלפו מרגע שהתבקשתי להעביר את הטור הזה ועד לכתיבתו. באותם ארבעה ימים בתחילת ספטמבר נרצחו ארבעה אזרחים ערבים. נכון לרגע זה, מתחילת השנה 77 ערבים ישראלים איבדו את חייהם בנסיבות הקשורות לאלימות ולפשיעה. ואם הקצב הרצחני הזה יימשך, עד סוף השנה יגיע מספר הנרצחים לשלוש ספרות, מספר בלתי נתפס. על פי עמותת יוזמות אברהם, מבין 77 הקורבנות מתחילת השנה 9 הם נשים, 44 מהם היו בני פחות מ־30, ו־66 מתוכם נורו למוות.

2021 הסתיימה עם שיא נוראי של 126 נרצחים. מדובר בשיעורים גבוהים פי כמה מאשר באוכלוסייה הכללית — בכל השנים האחרונות מספר הנרצחים בחברה הערבית הוא פי שלושה עד ארבעה מאשר בחברה היהודית.

במשטרה ובמשרד לביטחון הפנים דווקא מצביעים על הצלחה במלחמתם בפשיעה ובאלימות, על רקע הפעלת כוחות אדירים במגזר. המשטרה מרבה לדווח על פשיטות שהיא עורכת במסגרת מה שמכונה "מבצע מסלול בטוח". כך למשל בחודש אוגוסט סיכמה המשטרה עשרה חודשים ראשונים למבצע, שבהם סיכלה כ־40 חיסולים, הכריזה על כ־1,100 יעדים כ"מחוללי פשיעה ברחוב הערבי", עצרה יותר מ־2,000 חשודים, החרימה כ־600 אמצעי לחימה ובהם רובים ואקדחים, וביחד עם רשות המסים חילטה מאות מיליוני שקלים מארגוני פשיעה במגזר.

השר לביטחון הפנים עמר בר־לב הכריז לפני שנה כי "לממשלה כולה ברור שהאלימות והפשיעה ברחוב הערבי מהוות איום על מדינת ישראל. המבחן יהיה בשנת 2022. במידה שהבלימה והצמצום לא יתחילו לקרות ב־2022, הם לא יקרו גם אחרי". הדברים נאמרו על רקע אישור תקציב של 2.5 מיליארד שקל למלחמה בפשיעה ובאלימות במגזר לצד תוכנית חומש להשקעה כוללת של כ־30 מיליון שקל בפיתוח כלכלי בחברה הערבית, בין השאר בתשתיות, בחינוך, בבריאות ועוד. אלא שהתקציב הזה הוא בגדר מעט מדי ובטח מאוחר מדי, למול מאות בני האדם שכבר איבדו את חייהם, ובר־לב הוא בין האחראים, כמו קודמיו לתפקיד, למחדל שמאיים על החברה כולה.  

אז אמנם אל מול הזנחה פושעת של שנים מצד הממשלות הקודמות, ניתן לראות השנה בלימה מסוימת ברציחות ובפשיעה, אך המצב עוד רחוק מאוד מלהיות סביר. נערים, נשים ואפילו עיתונאים שנרצחו השנה הם עדות חיה לכך שהפשע, האלימות והדם שנשפך בחברה הערבית הם עדיין אחת הרעות החולות בישראל גם ב־2022 — וכל ממשלה שתקום אחרי הבחירות חייבת לשים את הבעיה האקוטית הזו בראש מעייניה.