< לכתבה הקודמת

לכתבה הבאה >

39

אמיר אוחנה

השר לביטחון פנים

בראש המחנה

ביולי האחרון הצביע השר אמיר אוחנה בעד הצעת חוק שאוסרת על טיפולי ההמרה להומוסקסואלים. ההצבעה הזו דרשה ממנו להכריע בין מצפונו, זהותו המינית וקהילתו, לבין שותפיו החרדים לממשלה. אוחנה העדיף את הראשונים. מעניין לתהות מה היה קורה אילו ראש הממשלה, שלו אוחנה מתקשה לסרב, היה מבקש ממנו לבגוד בעקרונותיו. הוא כנראה היה נענה. והנטייה הזו לציית, ביחד עם קרבתו ליאיר נתניהו, היא שסללה את דרכו המטאורית מסוף העשירייה השנייה של רשימת הליכוד לצמרת שרי המפלגה.

את הטירונות הוא עשה בהצלחה במשרד המשפטים. זה התחיל בריאיון שבו המליץ שלא לכבד בכל מצב את פסקי דין של בית המשפט העליון ונמשך במהלכים שנועדו לשגע את המשרד שעליו הופקד: מהדחת אמי פלמור ומינוי מקורבו למנכ"ל בתקופת ממשלת מעבר שבה אסורים מינויים חיצוניים, דרך הגדרתו האלמותית לדיפ־סטייט שבעיניו השתלט על המדינה, ועד החלטתו, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי, להקים ועדת בדיקה ממשלתית לחקירת מח"ש. וכמובן שהיתה גם פרשת מינוי ממלא המקום הזמני לפרקליט המדינה. נראה שהנרטיב המוביל בכל שרשרת ההחלטות הזו היה להטריל ולהטריף את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ברוח המפקד נתניהו, ולרפות את ידיו גם בטיפול השוטף בתיקים שכבר גולגלו לבית המשפט המחוזי בירושלים, וגם בתיקים שאולי מאיימים מעבר לאופק, כמו הצוללות.

תחת ההסכם הקואליציוני נתניהו הציב את אוחנה במשרד לביטחון פנים. המשימות של אוחנה ברורות: לבחור מפכ"ל "ידידותי" (למשל, מפקד מחוז ירושלים ניצב דורון ידיד) ולשדר למשטרה שנכונות לחקירה עתידית של הצוללות לא תתקבל בעין יפה ובסיכויי קידום. ובשבועות האחרונים נכנס יעד חדש — ההפגנות. אוחנה כבר הביע את מורת רוחו מהטיפול המקל מדי במפגיני בלפור, והדברים מחלחלים לאיטם.

אוחנה התגלה כסוג מיוחד ונדיר של "ביביסט": הוא לא עילג, מתלהם וחמום מוח אלא קר, משכיל, מנומק ומחושב. הוא מחויב לנתניהו בלי שיהיו בו את הצרחנות והבורות שמאפיינים את רוב חצרניו. לכן הוא נועד לגדולות — למשרד המשפטים ולמשרד לביטחון פנים, שני משרדי אכיפת החוק, שנתניהו הכריז עליהם מלחמת חורמה.

משה גורלי