מכבי תל אביב בכדורגל התחילה עונה חדשה עם מאמן שהצטרף ברגע האחרון, ללא רכש משמעותי וללא שניים מהכוכבים של הקבוצה בשנים הקודמות. ועדיין, נראה שהיא הפייבוריטית הברורה לאליפות שלישית ברציפות בישראל. הסיבה פשוטה כשם שהיא מורכבת: מדובר בארגון הספורט המקצועי ביותר בישראל בשנים האחרונות. 

למקצועיות הזאת אחראי הבעלים מיטשל גולדהאר, מיליארדר קנדי שמנהל תאגיד עצום בשם SmartCentres. סמל התאגיד הוא פינגווין. למה? אולי בגלל שההחלטות בארגון מתקבלות בקור רוח שכל כך לא אופייני לישראל, בטח לא לספורט הישראלי. אין מאמן? לא נורא, אפשר לשרוד כמה שבועות. צריך מנכ"ל חדש? אין בעיה, יש סמנכ"ל שאפשר לסמוך עליו. שני שחקנים בכירים סרחו מוסרית? הם ישוחררו ויובאו אחרים במקומם.

קור הרוח הזה לא נזקף כולו לאופיו של גולדהאר. הוא מבוסס על ידע מוסדי, הבנות מוסדיות, תובנות מוסדיות. וכל מי שבתוך הארגון מבין את הערכים האלה - ומי שלא ימצא את עצמו מהר מאוד בחוץ. 

עד כמה ההתנהלות הזו משפיעה על הספורט הישראלי והיריבות? קשה לראות השפעה חיובית. את ההצלחה של גולדהאר היריבים מייחסים לכספו ולא לניהול או התנהלות מקצועיות. קנאה, לעתים רבות, מונעת מאנשים לבחון דברים ואירועים בקור רוח. 

במכבי תל אביב החליטו, למשל, לקחת מנהל מקצועי הולנדי למחלקת הנוער; מנהל מקצועי עם ניסיון בקבוצות ענק באירופה. מאמנים שלא הסתדרו איתו או עם ההנחיות שלו מצאו עצמם מהר מאוד בחוץ וכנהוג לכלכו על הזר חסר הידע המקומי הזה. אבל מה שקורה בשנים האחרונות זה שמחלקת הנוער של מכבי תל אביב מייצרת שחקנים לקבוצה הבוגרת וגם לקבוצות אחרות בליגת העל. בקבוצות היריבות מביאים מנהלים מקצועיים מחו"ל בשביל הכותרת וזורקים אחרי שנה. הידע שלהם לא נשאר במערכת. המועדון - המוסד - לא צובר ידע ונשאר מאחור. זה בדיוק ההפך ממה שגולדהאר רוצה מהמוסד שלו. מהתאגיד בצהוב.

אוריאל דסקל

‍