ספאק (SPAC) הוא המלך החדש. ראשי התיבות Special Purpose Acquisition Company ירדו השנה מהמדף המאובק של תעשיית הפיננסים האמריקאיים והפכו כמעט לנחלת הכלל. מה שהחל כמונח אזוטרי כמעט מהלקסיקון של וול סטריט ב־2019 — כשהמיליארדר ריצ'רד ברנסון החליט להחיות את פורמט ההנפקה הזה לטובת מימון חלומות החלל שלו — הפך ב־2021 לאחד המנועים המרכזיים להזרמת מזומנים לחברות טכנולוגיה ישראליות. יזמי הספאקים, לרוב סוג של סלבריטאים בתחום עסקי כלשהו, גייסו סכום אדיר של 95 מיליארד דולר לטובת חברות רשומות אך נטולות פעילות, ובמטרה ליצוק לתוכן כוכבות שימלאו אותן בתוכן, בעיקר חברות סטארט־אפ.

"מדובר בכסף חרמן במיוחד", אמר באחרונה איש וול סטריט בריאיון לתקשורת האמריקאית. גם אחרי שמאות מיזוגים בין חברות ספאק לחברות בעלות פעילות ריאלית הושלמו, ואלה האחרונות נהפכו לציבוריות, עדיין מסתובבים בחוץ כ־400 ספאקים רעבים, ובאמתחתם יותר מ־100 מיליארד דולר פנויים להשקעות (יש עוד חלק מ־75 מיליארד דולר שגויסו ב־2020 ולא הושקעו). סכום זה אמור לחזור למשקיעים בתוספת ריבית, אם יזמי הספאק לא מוצאים "כלה" שנתיים ממועד הגיוס.

ישראל היא אחת הנהנות הגדולות של תחיית הספאקים, עם שמונה חברות שכבר הפכו לציבוריות וקיבלו שווי מצרפי של 30 מיליארד דולר. אמנם רוב המניות של חברות שמוזגו לתוך ספאקים רשמו ירידות מאז ההנפקה, אך ההון שגויס יושב עמוק בחשבונות הבנק של החברות. נכון לכתיבת שורות אלה, הצליחו חברות טכנולוגיה ישראליות, שלחלקן אפילו אין עדיין הכנסות, לגייס סכום מצטבר של 4.5 מיליארד דולר. עד סוף 2021 צפויה להיסגר כמות דומה של הנפקות ספאק, של חברות כמו אי־טורו, סלברייט, אינוביד וממיק, ולהזרים לתוך המשק המקומי עוד כמה מיליארדי דולרים.

אבל אלה הם רק הספאקים. השנה החולפת היתה חריגה גם בכל הקשור להנפקות המסורתיות, בשיטה של פעם, של חברות ישראליות שהחלו להיסחר בוול סטריט. תשע כאלה הושלמו נכון לכתיבת שורות אלה, לפי שווי מצרפי של 40 מיליארד דולר עם גיוס של יותר מ־5 מיליארד דולר. למעשה בעקבות השנה הפנומנלית, שכמותה לא היתה עד היום, שוויין של כ־80 חברות ישראליות שנסחרות בוול סטריט הגיע ל־300 מיליארד דולר, ועקף את השווי המצרפי של הבורסה בתל אביב.

ההתרחשות בשוק ההנפקות של השנה האחרונה היא חריגה לא רק עבור חברות ישראליות, אלא ברמה הגלובלית, ותסיסה כזאת לא נראתה מאז 2000 ו־2007, בשני המקרים רגע לפני פרוץ משבר היסטורי. המחצית הראשונה של 2021 הסתיימה עם גיוסי שיא של 350 מיליארד דולר בהנפקות ראשוניות בוול סטריט, ובינתיים 2021 נמצאת על מסלול בטוח לעקוף את השיא הקודם, שנקבע ב־2007 — עם גיוסים של 420 מיליארד דולר.

עבור האקוסיסטם הישראלי לא מדובר בעוד שיא סטטיסטי מספרי, אלא בקפיצת מדרגה מהותית יותר. בניגוד לעבר, כאשר החברות הישראליות היו בעיקר ראש לשועלים, כשהן מונפקות בשווי של מאות מיליוני דולרים בודדים ולא מצליחות לעורר עניין אצל הגופים הגדולים באמת, המנפיקות של השנה האחרונה כבר לא חוששות לעלות במעלה שרשרת המזון. כך למשל הנפקתה הראשונה של סנטינל וואן, לפי שווי של 9 מיליארד דולר, היתה להנפקת הסייבר הגדולה בתולדות וול סטריט. חברת האי קומרס גלובל אי, שהונפקה לפי שווי של 3.6 מיליארד דולר ונסחרת כיום סביב שווי של 10 מיליארד דולר, מחזיקה בתואר ההנפקה עם התשואה הגבוהה ביותר השנה בניו יורק.

אבל חשוב יותר מכך, ריבוי החברות שנסחרות ברמות שווי של 5 מיליארד דולר ומעלה משקף שינוי עמוק בהייטק הישראלי. המונפקות החדשות — מאנדיי, ריסקיפייד, סנטינל וואן, גלובל אי, ג'יי פרוג ואיירונסורס — מייצגות את ההייטק החדש, כזה שלמד לחשוב במונחים של המתנה, איפוק וניהול של מערכות גדולות. בזכות המיליארדים שמגייסות החברות המונפקות הולכת ומתעבה שכבה של גופים המעסיקים אלף עובדים ויותר, מספרים שעד כה היו שמורים רק לחברות בודדות כמו אמדוקס, נייס, צ'ק פוינט או וויקס. עם התרחבות השכבה הזו, שחמושה בסכומי כסף שטרם נראו כמותם בישראל ובמסה כה גדולה, יש בכוחה לשנות דרמטית את הכלכלה הישראלית. זה רק מתחיל כמובן במנגינה הקבועה של השקל המתחזק, שהפך לאחד המטבעות החזקים בעולם השנה בעקבות תנועת הדולרים החריגה אל המשק, אבל זה משמעותי הרבה יותר בשוק הנדל"ן המשרדי וגם בתעסוקה, כאשר חלקם של העובדים בהייטק, הן המתכנתים והן בעלי מקצועות הלווין, ילך ויעלה. אמנם חובת ההוכחה עדיין מוטלת עליהם, אבל מה שרואים לקראת סוף 2021 הוא הבשלת דור היוניקורנים הישראלי הראשון. אם עדר הסוסים הכבר לא כל כך נדירים הזה ילמד לדהור למרחקים ולא רק לקפץ (כלומר למנף את המיליארדים שקיבלו) בתבונה לחברות ענק צומחות — כלכלת ישראל תיראה אחרת בעוד כמה שנים לא רבות, ו־2021 תיזכר כשנת המפנה.

סופי שולמן