העולם העסקי עובר שינויים. בבורסה המקומית נסחרות יותר ויותר חברות ללא גרעין שליטה, השקעות היי־טק סולידיות הופכות לאקזיטים מפלצתיים, ופרויקטים של תשתיות בהיקפים של עשרות מיליארדים שוטפים וימשיכו לשטוף את המדינה בשנים הקרובות. הגופים המוסדיים, חברות הביטוח ובתי ההשקעות, היו שחקן משמעותי בכל העשור האחרון, אבל בעולם החדש הם הופכים לגופים בעלי עוצמה אדירה. ענת גואטה, יו"ר רשות ני"ע, אף קראה להם "הטייקונים החדשים".

חברות הביטוח ובתי ההשקעות הם בעלי השליטה הלא־פורמליים בחברות ללא גרעין שליטה. הם קובעים מי יהיו הדירקטורים ומאשרים את מדיניות התגמול של ההנהלה. פז, שופרסל, וישראכרט הן דוגמאות בולטות שבהן נקלעו המוסדיים למצבים בהם היו צריכים להלך בגבול הדק שבין מעורבות ואקטיביזם בריאים לבין ניהול ושליטה שבהם אינם חפצים. יש לשיטה הזו יתרונות, אבל גם חסרונות. הכוח של יאיר המבורגר וגילעד אלטשולר, למשל, יכול לקדם גורמים מסוימים על חשבון אחרים.

בעולם ההיי־טק הגבירו בשנים האחרונות אותם גופים מוסדיים את מעורבותם בצורה קיצונית אף יותר. חלקם משקיעים בחברות היי־טק יותר מכל קרן הון סיכון ישראלית אחרת. במחלקות הפרייבט אקוויטי מונו מנהלי השקעות חדשים בעלי ידע וניסיון בהיי־טק, כדי לנסות ולאתר את היוניקורנים הבאים. היזמים מחזרים אחריהם לא פחות מאשר אחרי קרנות כמו קומרה, ויולה וסטייג'וואן, תוך הפנמה שגם המוסדיים יודעים לפעול מהר ולנתח עסקאות שלא ניתן לתמחר במודל dcf פשוט.

גם בתחום לוהט אחר, התשתיות, למדו המוסדיים להשקיע לבד. גופים כמו כלל ביטוח, והפניקס, נכנסו למימון פרויקטים ולהשקעה ישירה בהם, וכבר לא רק דרך קונסורציום של בנקים או קרנות תשתיות שהעמלות ודמי הניהול שלהם היו שכר הלימוד של המוסדיים.

כוח זה עשוי עוד לגבור, והמוסדיים שמזהים גם את הסיכון הרגולטורי הכרוך בכך, מעבירים במהירות את כובד משקלם לחו"ל. התהליך אינו נסתר גם מעיניו של המפקח על הביטוח, ד"ר משה ברקת, שמבין היטב כי ברמה המשקית יש יתרון לניהול כספים מוקפד ומפוקח על ידי מוסדיים המקצים משאבים רבים למחלקות השקעה של עשרות רבות של עובדים, על פני ניהול חובבני של שחקני גרילה ללא פיקוח, גם במחיר מתן כוח רב למוסדיים. הפניקס היא כנראה הכוח הבולט ברמת הנועזות והתחכום של שלל פעולות אלו, אבל גם כלל לא טומנת ידה בצלחת ויודעת לרשום צ'קים שלא מביישים גופים מוסדיים בינלאומיים.

גולן חזני