ניכר שהכהונה של קארין אלהרר בתפקיד שרת האנרגיה התחילה ברגל ימין, בנקודת פתיחה נוחה יחסית ולא מעט מעמיתיה לשולחן הממשלה יכולים להתקנא בה: הרפורמה במשק החשמל מתקדמת בקצב סביר ומניח את הדעת, משק הגז הטבעי יציב, כשהוא כולל שני מאגרי ענק פעילים (תמר ולוויתן) ושלישי (כריש ותנין) בדרך, הגז המיוצא אל הלקוחות במדינות השכנות זורם אליהם בלי הפסקה זה יותר משנה וחצי ומחירו, שמשפיע על מחירי החשמל והמים שמשלמים כולנו, נמצא במגמת ירידה קבועה.

עם נתוני פתיחה כאלה אלהרר יכולה להרשות לעצמה לרתום את אנשי משרדה למערכה המסלימה מסביב למשבר האקלים, תוך פיתוח וביסוס של תוכנית אקלים רלוונטית וארוכת טווח למשק האנרגיה הישראלי. על הכוונת של התוכנית, להעביר יותר ויותר חלקים מהמשק המקומי לכלכלה דלת־פחמן שמבוססת על אנרגיות מתחדשות. למערכה הזאת היא לא יוצאת לבד, וניכר שלצדה בממשלה יושבים כמה פרטנרים רציניים ובמרכזם השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג ושרת התחבורה, מרב מיכאלי.

ועדיין, סוגיית הגז הטבעי תעסיק אותה גם הרבה מעבר להיבטים הסביבתיים שלה: על המדוכה יש המלצה של הגורמים המקצועיים במשרדה, המבקשים להגדיל את היקף יצוא הגז למצרים שממתינה להכרעה בנושא, וגם שר הנפט שלה ביקר בארץ לפני חודשים אחדים, בניסיון להאיץ את התהליך. מצידו, משרד האוצר לא יתלונן על הכנסות נוספות ממסים בעקבות המהלך, ובצד השני - מי שירוויח מהחלטה חיובית הם בעלי המאגרים.

יהיה מעניין לראות כיצד השרה אלהרר תתמרן בין השחקנים בשוק הגז לבין התוכניות הסביבתיות הנחוצות בעידן של התחממות גלובלית. אלהרר תידרש להכריע גם במקומות שבהם ממשלות העבר מהעשור האחרון לא סיפקו את הסחורה, אחד מהם קשור לחיבור מפעלים ואזורי תעשייה לרשת הגז הטבעי. הנושא, שממשלות העבר כשלו בו עד לכדי מצב שבו נשקלה הלאמה של התחום, ידרוש החלטות ומעקב הדוק אחר יישומן, באופן שיאפשר למאות מפעלים בכל רחבי הארץ ליהנות ממשאב אנרגיה זול ובכך להפחית את יוקר הייצור המקומי.

ענת רואה