האכזבה הגדולה משר הבריאות ניצן הורוביץ נובעת לא מעט מגודל הציפיות שעורר עם מינויו ומהפתיחה המזהירה שלו במשרד. הגעתו של "סוציאליסט" אמיתי לניהול המוצר הציבורי העיקרי (בריאות) דווקא בעיצומה של מגפה עוררה ציפיות גדולות במערכת הבריאות הפגועה. עם כניסתו, קיבל הורוביץ שתי החלטות שסימנו שינוי אמיתי, כפי שהבטיחה הממשלה. הראשונה היתה שינוי מדיניות קיצוני כלפי הקורונה מתוך הבנה כי "בריאות" היא לא רק "היעדר מחלה" אלא גם רווחה נפשית, פיזית, חברתית וכלכלית. "חיים לצד הקורונה", הסביר לפקידי משרדו, והמשק נפתח.

ההחלטה השנייה, ועליה מגיע לו קרדיט ענק, היתה להתעקש על עדכון כלפי מעלה של המקדמים ב”טייס האוטומטי” בתקציב משרד הבריאות. המקדמים הלא מעודכנים גרמו עד היום לשחיקה מתמדת של תקציב הבריאות. קרי, הורוביץ אחראי לגידול תקציב הבריאות לשנים קדימה.

אך באמצע, משהו התנוון, וייתכן שהורביץ לא ידע לבחור את הקרבות שלו. הטעות הגדולה היתה לסרב לפשרה של משרד האוצר וההסתדרות הרפואית (הר"י) בדבר קיצור חלקי (אך משמעותי) של תורנויות המתמחים – ללא פגיעה בשכר והארכה בתורנות - ולדבוק בתכתיבים של ארגון "מרשם" (המייצג כעשירית מהמתמחים בלבד). מהר מאוד הבין כי נשאר לבד במערכה. אז החל בקמפיין פריימריז והתמקד בצעדי מדיניות המיועדים לקהילה הלהט”בית. ואולם הוא נזרק לסוף הרשימה. זה לא הסוף שציפינו לו – ויש הטוענים כי זה גם לא הגיע לו.