זו היתה שנה ששר הביטחון יואב גלנט ככל הנראה ירצה לשכוח. האלוף במיל', שמינויו לרמטכ"ל בוטל ב־2011 בגלל עבירות בנייה בביתו במושב עמיקם, זכה סוף סוף להיכנס למשרד שאליו ערג. עם כניסתו לתפקיד הצהיר כי משימתו העיקרית היא להכין את מערכת הביטחון לתרחיש של תקיפה באיראן — אך עד מהרה גילה שהגורל ויריב לוין ייעדו לו תפקיד אחר.

ב־25 במרץ, בשיא המירוץ הבהול של הממשלה לחוקק את ההפיכה המשטרית, חשף גלנט את האמת שראש הממשלה ניסה להסתיר והתריע שחקיקה ללא הסכמה רחבה תפגע בביטחון המדינה. בנימין נתניהו יכול היה להשתמש בנאום גלנט כדי לרדת מהרכבת הדוהרת, אך בחר בצעד אלים ופיטר את שר הביטחון. התגובה לפיטורים תירשם בספרי ההיסטוריה של ישראל, כשעשרות אלפים יצאו לרחובות באופן ספונטני והבעירו את המדינה. "ליל גלנט" הוביל גניזה זמנית של חקיקת ההפיכה ולשיחות בבית הנשיא, ואילץ את נתניהו לבטל את פיטוריו.

למרות אותו לילה מפורסם, גלנט לא הפך ליקיר המחאה. למעשה הוא מעולם לא ביקש להיות כזה. גלנט מזדהה עם הסלידה הליכודניקית ממערכת אכיפת החוק שמנעה ממנו לכהן כרמטכ"ל. הוא היה בין השרים שהצטלמו לצד נתניהו בפתח משפטו, בזמן שראש הממשלה יצא למתקפה פרועה נגד מערכת המשפט.

גלנט תמיד הצטייר כטיפוס אפרורי למדי, מעין פקיד רובוטי עם סכין בין השיניים. אבל כמו קצין טוב, הוא מבקש לעמוד במשימה שהוטלה עליו. ואם אחריותו היא לשמור על ביטחון ישראל ועל צה"ל — כך הוא יעשה. מצער לומר אבל בעת הזאת, לנוכח פועלם הקפריזי וההרסני של השרים סביבו, זה לא מעט.

אבל האם יהיה ניתן לסמוך על שיקול דעתו ואומץ לבו גם בעתיד הקרוב? במבחן ההצבעה על עילת הסבירות, גלנט כשל. הוא אמנם ניסה לשכנע את נתניהו לוותר או לרכך, אבל משכשל הצביע כאחרון הסמוטריצ'ים עם הקואליציה ונגד בית המשפט העליון וביטחון ישראל. זה לא יעזור לו, כמובן. גלנט יודע שהוא בדרך להתנגשות בלתי נמנעת עם ראש הממשלה ושותפיו, שמוכנים לשרוף את המועדון בתמורה לחילוץ נתניהו מהכלא, גם אם המשמעות היא ריסוק הלכידות החברתית, הרס הצבא והפיכת ישראל למדינה קנאית וחשוכה.

אם גלנט לא ירצה להירשם בספרי ההיסטוריה כשר הביטחון שבמשמרת שלו התרסק הצבא, הוא ייאלץ בקרוב לשוב ולהפגין אומץ. מה שיש לו לכאורה להפסיד זה את שארית הקריירה הפוליטית בליכוד. מה שיש לו להרוויח זה הצלה של הדמוקרטיה בישראל. לוחם אמור לדעת מה התשובה.

יובל שדה