שנת 2023 לא דומה לשום שנה שקדמה לה. היא השנה שבה נשמטה הקרקע מתחת לרגלי אזרחי ישראל. היא השנה שבה הם יצאו לקרב בלימה שנמשך כבר יותר מ־36 שבועות.

ב־2020 מגזין "כלכליסט" בחר את מגפת הקורונה לגורם שהשפיע על חיינו יותר מכל דבר אחר, ששיבש את יומנו. 2021 עמדה בצל היציאה ממשבר הקורונה, החיסונים וחילופי השלטון בראשות הממשלה. ב־2022 נבחר משבר האקלים כגורם שמסכן את העולם ואת הכלכלה, כשהתחיל לחלחל לעולם החקלאות ולכיס הצרכן. בכל האיומים הללו עמדה מדינת ישראל היטב, אפילו טוב יותר מיתר מדינות העולם: עולם הרפואה גילה חוסן, השקט הביטחוני נשמר באופן יחסי כמעט בכל הגבולות, וההייטק, ששבר שיאים חדשים גם בקנה מידה בינלאומי, ביסס את כלכלת ישראל והפך אותה לאיתנה מתמיד.

כן, תמיד היו אתגרים, אבל ב־2023 לא עסקנו בהם כלל. ההתמודדות עם יוקר מחיה, שריפות וטייפונים ואפילו אינפלציה וריבית גואה נדחקו הצדה בלית ברירה כשהבסיס, היסודות לעצם קיומה של המדינה וערכיה, מתערערים. האזרחים לא היו אלה שדחקו את הנושאים הללו מסדר היום, עשתה זאת הממשלה — כשהחליטה שפחות חשוב לה לטפל במשבר הדיור, בהעלאות המחירים, באלימות בחברה הערבית ובפיגועי הטרור הרצחניים מאשר לפרק את מערכת המשפט ולחסל את הדמוקרטיה. האזרחים נאלצו להגיב בהתאם.

כך קרה שכל אותן נקודות החוזק של ישראל — אלה שסייעו לה לצלוח את השנים הקודמות — מתערערות בזו אחר זו: משקיעים בורחים מחברות הייטק ישראליות, הביטחון האישי נעלם, יוצאי יחידות מובחרות לא מתייצבים לשירות מילואים, מעמדו של השקל מתרסק, תדמיתה הבינלאומית של ישראל צונחת לשפל.

תשפ"ד, שתיפתח בעוד שלושה ימים, תהיה שנת הכרעה. שנה שבה פוליטיקאים, קברניטי המשק, ראשי כוחות הביטחון וכמובן האזזרחים, יצטרכו לבחור. לא בין מחנות, אלא בין טירוף לנורמליות, בין שיסוי לסולידריות. כשזה יקרה, אפשר יהיה לאחל למדינת ישראל שתהיה שנה טובה, ושפויה.