ההיסטוריה והגורל זימנו לאסתר חיות את הנהגת בית המשפט העליון ומערכת המשפט בתקופה הקשה והמאתגרת בתולדותיהם. המתח בין הרשויות תמיד היה טבוע בקונסטיטוציה הישראלית, אבל הימים האלה אינם ימי מתח — הם ימי המאבק הגדול על דמותה וצביונה של הדמוקרטיה הליברלית. חיות תאמר בוודאי שמדובר במאבק על דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אבל האמת היא שלקטגוריה היהודית במשוואה אין צורך לדאוג. להפך, צריך לחשוש מהשלטתה על הקטגוריה הדמוקרטית. אלה הימים שבהם הליברלים הופכים חרדים.

המאבק ההיסטורי הזה זולג לבית המשפט העליון של חיות באמצעות עתירות נקודתיות. על נבצרות, על סבירות, על סמכות (למשל, סמכות שר המשפטים שלא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים). בבית המשפט של חיות מפורקת כל עתירה לרסיסי טענות וסעיפים, לפעמים לכמה נאומי כיכרות של פרקליטים, ובסוף הדברים מתכנסים לפסקי דין מלומדים שסופם "פרשנות מקיימת", "תחולה מושהית", "התראת בטלות" וכיוצא באלה אנטיביוטיקות לחוליים. וגם — פסק הדין שהכשיר את מועמדות הנאשם להקים ממשלה בכפוף לחתימה על הסדר ניגוד עניינים.

פסק הדין הזה, מלפני כשלוש שנים, מגדיר עד היום, לגודל צערו, את בית המשפט של חיות. 11 שופטים הסבירו למה זה רעיון גרוע שנאשם ירכיב ממשלה, ובה בעת למה אין בכוחם לבטל את המציאות הזו. זהו בית המשפט האימפריאליסטי, האגרסיבי והאקטיביסטי שלריסונו נתפרה רפורמת לוין־רוטמן? שנגדו מנהלות ממשלת ישראל והקואליציה הסתה פרועה, זדונית ושקרית? ובכן, בית המשפט הזה לא רק שלא הרגיע את הזעם של ה"רפורמטורים", אלא הקים עליו גם את הכעס של המחנה הנגדי, שציפה ממנו להעיף את נתניהו לכל הרוחות. המחנה שעשה הכל כדי להפסיד את הבחירות, אבל לא מהסס לכוון את ציפיותיו לבית המשפט העליון שיושיע את המדינה. חיות, בדיון הראשון שהתקיים בחוק הנבצרות, לא התאפקה והעירה שהאש הדו־צדדית הזו לא תסיט את השופטים מדרכם הא־פוליטית, מנאמנותם לחוק ולשלטון החוק בלבד.

עכשיו מגיעה העתירה נגד ביטול עילת הסבירות. נדמה שמעולם לא התייצבה כך בבית המשפט החברה הישראלית על כל רבדיה — כלכלה, ביטחון, חינוך, איכות סביבה, זכויות אדם, חתני פרס נובל. אפילו המיזם למיגור העישון טוען שלא ניתן יהיה להיאבק בנזקי העישון ללא הסבירות. חיות "הגיבה" במינוי של הרכב מלא בן 15 שופטים, והשאלה היא האם זה יניב את פסק הדין שיגדיר מחדש את עידן חיות.

לנוכח העובדה שהוא צפוי להיות אחד מפסקי הדין האחרונים לכהונתה, ניתן לצפות להתערבות מובהקת יותר של בית המשפט במאבק על דמותה וצביונה של הדמוקרטיה הישראלית. הציפייה היא להתייחסות שיפוטית שלא תבחן רק את התיקון לחוק היסוד לגופו בפינצטה נקודתית, אלא תביט על התמונה הגדולה, על ה"רפורמה" האמיתית שביטול הסבירות נועד לשרת. הציפייה היא שבית המשפט יביא בחשבון את הפגיעה האנושה בדמוקרטיה שטמונה בנוסח הקיצוני ביותר שרקח שמחה רוטמן בוועדת החוקה. הציפייה היא שבית המשפט יתחשב גם בתוצאות הכוללות של המתקפה על מערכת המשפט, כמו הנזקים לביטחון ולכלכלה, החלשת מעמדה הבינלאומי של ישראל והאיומים מצד הדין הפלילי הבינלאומי

יש משהו מנחם בכך שהקרב הזה מתנהל (עדיין) בהפגנות מנומסות, במופעי מרי אזרחי לא אלים, בעתירות לבית המשפט. ככה זה כשחברה יוצאת להפגין על עצמאות המשפט ולא על מחירי הלחם. דם עדיין לא נשפך ברחובות, אבל הסתה מטורפת כבר מטעינה את האוויר באדי דלק סמיכים שרק מצפים לגפרור. והמציאות הזו תעטה גלימות שחורות ותתכנס באולמה של חיות, להזדמנות האחרונה כנראה לפרק בדרכי שלום את מטען הנפץ האימתני הזה שמאיים להתפוצץ על כולנו.

משה גורלי