ביולי, כשנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נפגש בבית הלבן עם נשיא המדינה יצחק הרצוג, פרסמה שגרירות ארצות הברית בישראל תמונה של השניים משוחחים בנינוחות בחדר הסגלגל. הדיווח הנלווה פירט את נושאי השיחה שעלו בפגישה: בין השאר, שיתוף פעולה בין שתי המדינות לעצירת מרוץ החימוש הגרעיני באיראן. גם יחסי ארצות הברית וישראל נידונו שם, תוך הדגשת ערכי הדמוקרטיה המשותפים שעליהם התבססו ונבנו היחסים הללו לאורך השנים. בפגישה חזר ביידן והדגיש את מחויבותו לעקרון שתי המדינות והענקת הזדמנויות שוות לחירות, שגשוג וביטחון לישראלים ולפלסטינים כאחד.

בכל מועד אחר, התיעוד הזה לא היה מעורר התרגשות מיוחדת. השנה, בעיצומה של הסערה הפוליטית והמדינית החריפה ביותר שידעה ישראל ב־75 שנותיה, קיבל הפוטו־אופ הזה משמעות אחרת, טעונה ומטרידה. נוכחותו של הרצוג בבית הלבן התפרשה הפעם בהקשר אחד בלבד: נשיא המדינה הוא אורח רצוי המתקבל בחמימות אצל עמיתו האמריקאי, בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מוקצה ומנודה, ממתין ומייחל להזמנה רשמית לבית הלבן.

מאז פרוץ ההפיכה המשטרית, הנשיא ביידן היה ברור בגישתו. תשובתו בסוף מרץ לשאלה האם יזמין את נתניהו לבית הלבן היתה לא פחות ממהממת: "No, not in the near term". כל עוד הממשלה מקדמת את החקיקה באופן חד־צדדי, נתניהו לא מוזמן לוושינגטון. גם אם בחר לשדר את מסריו ואזהרותיו לראש הממשלה דרך מקורבו, העיתונאי תומאס פרידמן, השורה התחתונה בדברי ביידן היתה אחת — ישראל צועדת במסלול מסוכן המרחיק אותה מקהיליית המדינות הדמוקרטיות, והנשיא מסרב לשדר "עסקים כרגיל". לא במקרה, סמוך לפגישה בין הרצוג לביידן כתב פרידמן במאמר מערכת ב"ניו יורק טיימס" כי "ההערכה המחודשת של יחסי ארצות הברית וישראל הכרחית כעת, לפני שישראל תרד מהפסים".

בינתיים מהלכיו החריפים של הנשיא נגד עמיתו הישראלי לא שינו את הכיוון, ומדינת ישראל עדיין בדרך "לרדת מהפסים".

התרחקותו של ביידן מנתניהו מתרחשת במקביל להתקרבותו לריאד וליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, עד לא מזמן שליט מוקצה בוושינגטון מאז רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול ב־2018. נוסף על התגמשותה השנויה במחלוקת של ארצות הברית בסוגיית פיתוח יכולות גרעיניות סעודיות, ביידן פועל לקידום הסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. לפי מקורות בבית הלבן, הוא שואף לקדם את ההסכם, שיהווה פריצת דרך היסטורית, לפני שהקמפיין לנשיאות ייכנס לישורת האחרונה ויחייב את כל זמנו ומרצו.

במקרה הסעודי האינטרס של נתניהו וביידן דומה, אלא שראש הממשלה הישראלי אינו המנהיג העקשן היחיד במזרח התיכון. בן סלמאן לא ממהר לקדם נורמליזציה, כי "הממשלה הקיצונית בישראל ויחסה לפלסטינים" מונעים אותה, כך צוטט על ידי מקורביו.

לביידן יש כרגע צרות גדולות יותר מנתניהו. הוא מתמודד עם שחיקה חריפה בתמיכה בו, והציבור האמריקאי, המתקרב לשנת בחירות, לא מרוצה מקצב ריסון האינפלציה. בעוד הנשיא לשעבר דונלד טראמפ הולך וצובר כוח חרף האישומים החמורים בפלילים התלויים ועומדים נגדו, ביידן והדמוקרטים עסוקים בשיווק הצלחות ה"ביידנומיקס" — כפי שמכונה האג'נדה הכלכלית של ביידן, שיצאה לדרך כדי לחזק את שוק התעסוקה ולתמרץ את הצמיחה.

כלכלת ארצות הברית תחת ביידן מוסיפה משרות, מתרחבת בקצב גבוה ומצליחה לרסן את האינפלציה. המשך המגמה הזו עשוי לתת רוח גבית להקלת עול הריבית גם בישראל. ועדיין, הסקרים מעידים כי חששות האמריקאים בדבר החוסן הכלכלי של ארצם עלולים לעלות לביידן במשרתו. כל עוד הוא מחזיק בה, יש לו גם את הכוח לנסות לעזור לישראל להתעשת.

תמר טוניק